זהו סיפורו של ילד ושמו גל. הוא הלך למגרש הכדורסל, זרק כמה פעמים לסל, אבל לא הצליח לקלוע. היה שם ילדים שצחקו עליו שהוא לא קולע לסל. הוא אמר להם:”תראו איך אני מצליח לקלוע לסל” אבל לא הצליח. הוא חזר לביתו מבויש ועצוב. הלילה ירד והוא הלך לישון.
למחרת, בבית הספר, סיפר לחברו הטוב נדב על החוויה הכואבת במגרש הכדורסל. נדב החליט לעזור לגל ולאמן אותו במגרש הכדורסל שבבית הספר. נדב היה ממש טוב בכדורסל. הוא אימן את גל כל יום אחרי הלימודים, עד שכל זריקה הוא קלע לסל. גל ונדב עשו משחק כדורסל אחד על אחד, נדב קלע סל, גל קלע סל והם הגיעו לתיקו ואז גל חטף לנדב את הכדור וקלע לסל, גל ניצח, אבל הוא ונדב היו בערך באותה הרמה. יום למחרת שניהם נרשמו לחוג כדורסל. הם היו באותה הקבוצה. בזכותם ניצחה הקבוצה את כל הקבוצות היריבות, וכך הם עלו ליגה.
הם גדלו והפכו לשחקני כדורסל גדולים מאוד. ועדיין כשחצה מדי פעם את מגרש הכדורסל ההוא, גל הרגיש צורך להראות לכולם, את קליעות הסל המדויקות שלו.
