“מתי עוברים? למה? זה סופי?”
מבול של שאלות שטף את ארוחת הערב של משפחת ישראלי.
אמא ואבא שתפו את שיר ואחיותיה בסוד שהם שמרו כמה חודשים.
“עוברים דירה למושב!!! “
בראש של שיר התחילו להתערבב כל מיני מחשבות והסברים…
אני לא רוצה לעבור ל עזוב את חברותיי… לא רוצה להתחיל במקום חדש ובבית ספר חדש…
מה יהיה אם לא יהיו לי חברות בכלל?
אמא ואבא לא מוותרים-
“לא נוכל לקנות בית עם גינה בעיר ואנחנו רוצים לשנות אוירה למקום צעיר וירוק יותר… “
השיחה הסתיימה עם תחושה של בלבול.
גפן אחותי הקטנה רצתה לעבור כדי שתהיה לה גינה מלאה במשחקים ובריכה בקיץ.
טליה אחותי הגדולה ובעיקר אני, שיר, לא מוכנות אפילו לשמוע על הרעיון!
כשהגיע הקיץ, הגיעה איתו גם משאית גדולה שלקחה את כל החפצים בבית,
יחד עם כל הזיכרונות של משפחת ישראלי.
בני המשפחה עברו בין החדרים והודו לבית ולקב”ה.
ברגעים אלו שיר לא הפסיקה לבכות.
אחר הצהריים היא שמעה דפיקה בדלת הבית החדש ולהפתעתה ראתה ילדה שנראית בערך בת תשע, בדיוק כמו הגיל של שיר.
הילדה החזיקה עוגת שוקולד.
מסתבר שהילדה היא השכנה ממול ושמה רות.
רות הציעה לשיר להכיר את השכונה החדשה ומהר מאוד תוך מספר ימים שיר ורות הפכו לחברות טובות.
הפחדים של שיר לגבי המעבר הפסיקו ככל שהיא הכירה יותר את רות וחברותיה.
לפני שנמשיך אני חייבת לספר לכם משהו על רות:
לרות יש בעיה ברגליים והיא נעזרת בקביים באופן קבוע.
בהתחלה הייתי חוששת ממנה ומתביישת להסתובב איתה, הרגשתי ככה כי חשבתי בטעות שהיא לא יכולה לעשות כמעט כלום:
לשחק תופסת, קלאס והנחש בא…
התביישתי כי היא הייתה נראית לי ילדה מעט שונה.
כבר בפגישתנו הראשונה כשטעמתי את עוגת השוקולד הטעימה, רות שיתפה אותי שיש לה תחביב לאפות ומאז רות ואני התחלנו להחליף מתכונים ולהכין יחד דברים מתוקים.
כשהיינו אופות יחד, הייתי שוכחת שלרות יש קביים.
באחד המפגשים עם רות שאלתי אותה אם מתישהוא יייעלמו לה הקביים?
רות הורידה את ראשה ואחרי דקות ארוכות שהיו נראות כמו נצח, היא סיפרה שיש לה מוגבלות לכל החיים ושהיא מפחדת שבגלל זה לא יהיו לה חברות.
לא פחדתי וחיבקתי את רות חזק ואמרתי לה בהתלהבות:
“יש לך אותי!!!
יש לך עוד חברות שהכרת לי בשכונה!!!
את חברה אמיתית ונהדרת!!!
אני בטוחה שצפויה לך הצלחה באפייה ועוד נשמע עלייך ותהיי מפורסמת!!!
רות את אולי שונה אבל שווה!!!!!!!!!!!!”
הרגשתי שהשיחה הוסיפה לרות המון בטחון וסיכמנו שבעצם כולנו שונים, אבל שווים!“
בזכות רות שהיא נראית מעט שונה,
אני שיר הפכתי להיות ילדה אחרת ושווה, עם חברה נהדרת והרגשה טובה.
