-“זה לא המקום הנכון!”
-“זה חייב להיות!”
מייקל רכן מעל ערמת האבנים בחיפוש אחר רמזים נוספים, כולו יאוש.
-“אמרו שזה פה, אז זה חייב להיות פה!” שאג מייקל.
-”האנדרלמוסיה רעים, אבל הם לא מטומטמים! למה שיתחבאו כאן, אם לחפש כאן זה כל- כך ברור מאליו?”
***
ה”אנדרלמוסיה” היא כנופיה של פושעים שנמלטו לפני 10 שנים מהכלא בסן פרנסיסקו, והם היו אחראים לאחד האסונות הנוראיים ביותר. לילה אחד, חודש לפני בריחת ה”אנדרלמוסיה”, כנופייה של 15 מטוסים חמקנים מצי המטוסים של הצבא הצרפתי נשלטו על ידי שלט רחוק בעל מכ”מ וחיישן רדיו שהופעל, מהכלא בסן פרנסיסקו…
-“תכבה את זה!” צעק מייקל
טום שלח אליו מבט שואל, כאילו לא מבין מה הסיבה לכבות.
-“אני לא רוצה לראות את הכישלון שלי פעם נוספת.”
מייקל היה עוד צעיר, בן 23. הוא היה בחור חסון, בגובה בינוני. עורו היה לבן כשלג, עיניו היו בצבע טורקיז בוהק, אפו היה נשרי, ושער הזהב- חום שלו היה פרוע. מייקל היה חכם, היה אסטרטג ממולח וגם זכה בתואר “הבלש הצעיר ביותר במשטרה”.
טום, ידידו הטוב של מייקל, היה פיזיקאי וכימאי, ותרם רבות עם גילויו.
מזה שעות ישבו טום ומייקל בחיפוש אחר רמזים שיעזרו להם למצוא את מקום המחבוא של “האנדרלמוסיה”. כשיימצאו, הדרך לניצחון היתה קלה, כי צבאם עלה בהרבה על “האנדרלמוסיה”.
כעת הם צפו בהקלטות מהארגון הבלשי של המשטרה שהיו היחידים, מלבדם, שידעו על אסון “החלפת הגשרים”.
-“יש לי רעיון, טום!” צעק לפתע מייקל אחרי דקות אחדות.
טום נבהל וקפץ מהספה, ספק שמח ספק מבוהל.
-“אתה זוכר את אסון החלפת הגשרים? ואת החלפת פסל החרות? ואת שוד המחצבות? הגשר בסן- פרנסיסקו עשוי מנחושת, נכון? פסל החרות גם, נכון? והמחצבות, הן היו של נחושת! האבנים שעליהן הסתכלנו היו עשויות נחושת, נכון?”
מייקל חייך בסיפוק.
הוא הסתכל מהחלון. הוא הבחין בעיתון בעל כתם אבקת נחושת גדול… הוא קרא את הכותרת, “אימת הגישוש” המדברת על מחסור פנסי רחוב. הוא חשב, סידר את האותיות ויצא לו:”איש הגויה שמת”. הוא הסתכל על הרחוב עד שמצא את בית הקברות. הוא סימן באצבעו אל טום שיבוא אחריו, לקח את תיקו ויצא. כשהגיעו מייקל לא עצר לנוח. טום הגיע, כולו מתנשף, ואז הושיט את שק הקמח למייקל. מייקל טבל את המברשת בקמח, ואז, לאט, שפשף את הקבר ואת האדמה שמסביב.
-“כתמי אבקת נחושת בכל מקום! אנחנו מתקרבים!” צעק מייקל בשמחה.
טום רק הדליק את חיישן ה-DNA ומיד הוא השמיע צפצוף חזק וצורמני.
-“גם אני מתקרב!” צעק טום. מייקל שם את המיקרוסקופ על הקבר ופניו הוארו בחיוך ניצחון.
-“מצאתי! טום, בוא!” טום התקרב, הניח את החיישן, ולפתע נגלה לעינו בור, עם סולם עשוי נחושת.
טום חייך.
-“זה כנראה לא צירוף מקרים! סוף סוף מצאנו!”
-“אני מתקשר למפקד שישלח את היחידה”. טום ומייקל עמדו וחיכו, עד שהם ראו את משאיות החיילים.
החיילים יצאו מהמשאיות בשורה מסודרת, כאילו התאמנו על זה.
-“או, הגעתם! עכשיו תסדרו מאחורי ובספירה שלי כולם קופצים!”
החיילים החליפו בניהם מבטים.
-“3, 2, 1, לקפוץ!”…
“וכך,” סיכמתי, הבסנו את “אנדרלמוסיה” והחזרנו את השלום”. מייקל הביט בילדים שיושבים מולו. הוא נזכר ואמר:
-“אה, ואל תנסו להחליף את פסל החרות,הוא שוקל 523 טון…”
