בס”ד
ברזיית החברות / הלל צדוק צור
השעה היתה 14:50, שיעור הלכה עם הרב שוורץ. מזג האויר היה חם ממש , הרגשתי צמא גדול , הרמתי יד וביקשתי לצאת החוצה לשתות בברזיה .
הרב שוורץ ,שאני מאד אוהב אותו ,אישר לי כמובן לצאת. חשבתי שהיציאה הזאת תגרום לי התרעננות קלה, אבל לא ידעתי שבעצם היציאה מהשיעור תהפוך לרגע לא נעים בשבילי .
התקרבתי לברזיה , כבר דמיינתי את המים הקרים בגרוני, שם עמד ראובן שבדיוק הגיע גם לשתות . לפתע רצו בחבורה המונית של תלמידים מזיעים ומלאי מרץ רצים כמו סוסים נוהרים לעבר הברזיה.
היו אלה תלמידים בוגרים מכיתה ו’.
אם חשבתי שתלמידים בוגרים בכיתה ו הם ילדים בוגרים, נבונים, בעלי דרך ארץ… אז כנראה טעיתי . יש אנשים בעולם שרק נראים מבחוץ בוגרים אבל פנימה הם עדיין קטנים וההתנהגות שלהם לא מתחשבת .
החבורה נדחפה לכיוון הברזיה וביקשה מחברי ראובן לשתות לפניו … כי הם ממש צמאים .
ראובן הביע התחשבות ופינה את מקומו לאחד מהם , בדיוק כמו שמצופה מילד יהודי … אני שעמדתי בצד חיכיתי בסבלנות והמתנתי לתורי… חשבתי שהתלמיד מכיתה ו יסיים ויעביר את זכות השתייה לראובן ואחרי ראובן יגיע תורי … ואז התחילה מסכת הדחיפות .. כל חברי כיתה ו נדחפו זה אחר זה בחוסר התחשבות והתעלמו ממני ומראובן שעומדים ומחכים .
הם לא הסתפקו רק שדחפו והתעלמו מאיתנו אלא גם התחילו לצחוק עלינו ולהשפריץ עליי מים .
לא הבנתי מה גורם לתלמיד שצריך עוד מעט לציין בר מצווה להתעלל בצורה כזאת בילדים צעירים ממנו ? האם זה שצחקו עלינו ככה גרם להם להרגיש טוב ?
נפגעתי מאד מדרך התנהגותם וחזרתי לכיתה פגוע וגם צמא.. לא רק שלא הצלחתי לשתות אלא גם חזרתי עם עלבון בלב .
הרב שלי מיד זיהה כמה שאני נעלבתי ונפגעתי , כנראה שהוא מכיר אותי ממש. ואז התחלתי לבכות . כל העלבון שטף והתפרץ מעיני. אני בטוח שגם ראובן הרגיש כמוני…….
בהפסקה הבאה פתאום ניגש אלי תלמיד כיתה ו , אחד המתעללים בהפסקה הקודמת . נבהלתי קצת שהוא התקרב אלי .
“היי קרואים לי איתמר” הוא אמר ” בהפסקה הקודמת אני וחברים שלי צחקנו עליך , רציתי לבקש סליחה “
הופתעתי ” למה ?”שאלתי ” מה קרה פתאום שאתה מבקש סליחה ?”
” אני ממש מצטער, קודם התנהגתי בטיפשות ומיד אחכ נכנסנו לשיעור .. בשיעור למדנו שמי שמלבין פני חברו ברבים נקרא רשע ואין לו חלק לעולם הבא …פתאום הבנתי כמה חמורה ההתנהגות שלי ולכן חיפשתי אותך כדי לבקש סליחה . אתה סולח ?
” אני סולח ” אמרתי אבל זה בתנאי אחד … מהיום והלאה הברזיה הזאת תקרא ברזיית החברות ואתה אחראי שהבוגרים ידאגו לתור מסודר ומכובד בלי דחיפות “
“אני מתחייב” אמר איתמר ” נפגשים מחר בהפסקה בברזית החברות ?” .
חייכתי בהסכמה
