ילדה שהביאה שמחה/ פערי רוטנר כיתה ה’
זה קרה לפני עשרים שנה בבית משפחת עזריאלי נשברה צלחת. ביתם הגדולה של משפחת עזריאלי התארסה. התרגשות הייתה גדולה ורבה. קריאות שמחה וצהלה נשמעו כאשר הודיעו שהחתונה תתקיים באולם “אחוזת פרידמן”. אסתר הבת הגדולה התחתנה במזל טוב. קול שירים וזמרה נשמעו באולם השמחות והחתונה לא נשכחה.
אסתר הייתה הבת הגדולה בבית. אחים רבים היו לה וכולם צייתו לה וכיבדו אותה עד מאד. אחיה הקטן של אסתר הודיע כי לא יוכל להשתתף בשמחת האירוסין של אחותו משום שהיה עליו להיכנס לבידוד באותם הימים. אמא נאנחה בכאב לשמע הבשורה שנחתה עליה ביום בהיר .”אני רק מקווה שלא נסבול עכשיו מבידודים חוזרים ונשנים”, אמרה. לפתע צלצל הטלפון. “שלום, מדבר בעל האולם, אני מצטער לבשרכם כי מסיבת האירוסין לא תוכל להתקיים במועדה עקב הקורונה”. “לא נכון”, אמרה אמא חצי בספקנות חצי בעצב. “מה אנו אמורים לעשות כעת?” “מצטער גברת, אין באפשרותי לעזור, מקווה שתמצאו פתרון חלופי”, אמר בעל האולם ,וניתק את הטלפון. אמה של אסתר נותרה פעורת פה וטיכסה עצה מה לעשות. לפתע עלה רעיון במוחה, היא תערוך את מסיבת האירוסין באולם אחר, שקט יותר. כל המשפחה תגיע לשמחה בבגדים יפים ומהודרים ובנעליים יפות והחגיגה תהיה רבה. שום דבר לא ישבית את השמחה הגדולה, גם אם השמחה תתקיים באולם צנוע יותר.. ואכן השמחה פרצה גבולות וכולם היו מרוצים ושמחים.
האירוסין התקיימו באין מפריע ולאחר זמן התקיימה גם החתונה לשמחת כולם. חלומה של אסתר היה להקים משפחה. אך חלום זה נהייה רחוק מיום ליום. הזוג הצעיר ציפה לילדים אך לשווא. המשפחה הייתה שרויה בעצב רב. קשה לתאר את צער ההורים של הזוג הממתינים כבר שנים רבות לילד מתפללים ושופכים דמעות כדי שיזכו בני הזוג לחבוק ילד משלהם. הצער והכאב התחזקו כאשר אחיה הקטנים של אסתר שנישאו שנים אחריה כבר הרחיבו את משפחתם בילדים וילדות.
לאחר שנים רבות, עלה רעיון במוחם לאמץ ילדה. הם פנו למרכז אימוץ. “זה יכול לקחת שנה שנתיים ואולי יותר” השיבו להם במרכז לאימוץ. זמן ההמתנה היה קשה אך לפחות הם ידעו שיום אחד הם יזכו לגדל ילד שיביא שמחה לביתם, ואכן הגיע היום. יום אחד הם קיבלו טלפון: “יש לנו ילדה בת יומה שצריכה בית חם”. מיד ששב בעלה של אסתר לבית ,פנו אסתר ובעלה למרכז לאימוץ, שם פגשו תינוקת מתוקה . הם לקחו אותה בהתרגשות וקראו לה “חנה”. חנה הייתה ילדה שמחה והביאה הרבה שמחה למשפחה המאמצת. כשהייתה בת שנתיים קנו לה אופניים, כשהגיעה לגיל חמש קנו לה קורקינט יפה. בגיל שמונה עשרה הם התחילו לחפש לה חתן ראוי, ירא שמיים ובעל מידות טובות והנה הגיע היום המאושר. נמצא לה החתן. הם נישאו למזל טוב ומלאו בשמחה את כל הסובבים וזכו להקים בית כשר בישראל.
