תום הוא ילד עני. או לפחות היה עני, עד היום שבו הכל התחיל.
השגרה שלו הלכה בערך ככה: הוא התעורר בבוקר, התארגן, אכל משהוא קטן ולפעמים לא אכל בכלל, ורץ לפגוש את החבר הכי טוב והיחיד שלו, טם. ביחד הם הלכו לבית הספר ותוך כדי דיברו על כל מני דברים. כשנגמר יום הלימודים תום היה חוזר לביתו הדל, אוכל משהוא, קורא ספר, הולך לשחק עם טם, חוזר הביתה ושוב פעם אוכל, ואז קורא עוד ספר ,הוא אהב ספרים והולך לישון. שיגרה שלדעתו ממש משעממת.
אבל יום אחד הכל השתנה.
בסיום החופשה תום חזר לשגרה הרגילה שלו. הוא הלך עם טם לבית הספר, אבל אז התיישב עליו ינשוף שצץ משום מקום והתחיל לדבר! “הודעה מהמלך דור! רובוטיקל במצוקה! חייב הצלה!” אמר. “מי זה המלך דור ומה זה בכלל רובוטיקל?!?!” צעק תום, אבל הינשוף התעופף משם והשאיר אחריו רק פתק, שעליו היו כתובות במדויק מילותיו של הינשוף.
“תגיד, אני חולם, או שינשוף באמת דיבר אלינו הרגע?” שאל טם. “נראה לי שזה היה אמיתי לגמרי…” אמר תום. “אני זוכר את השם רובוטיקל מאיזה ספר. אני אנסה למצוא את זה שוב פעם” “תעדכן אותי מה מצאת” “אוקי”. המשך היום היה פחות או יותר כרגיל.
יום למחרת עדכן תום את טם בממצאיו. “רובוטיקל היא ממלכת שהתגלתה לפני משהוא כמו 3500 שנים. הממלכה הזאת הוסתרה בקסם מבני אדם רגילים, אבל מי שבכל זאת מצליח לעבור את חומות העיר נתקל בשומרים, שהם יצורים פראים. אם תשאל אותי, כל העסק הזה נשמע דמיוני, אבל אתמול הינשוף היה עובדה”. “מוזכר שם הדרך לממלכה?” שאל טם. “לא, אבל בדקתי וגיליתי שבפתק היה מפה. ולמקרה שאתה חושב לצאת לדרך, אולי כדאי שחשוב פעמיים. כל העסק הזה נראה לי מסריח” השיב תום. ובכל זאת זה סקרן אותו, ולכן לטם היה קל לשכנע את תום לבוא.
יום למחרת הם ארזו קצת צידה, נפגשו במקום הרגיל ומשם יצאו לדרך. הם התחילו את המסע בלי שום אירועים מיוחדים.
בלילה הם הקימו מחנה ושמרו בתורות. בערך בארבע, לקראת סוף המשמרת של תום, הוא שם לב שהאדמה זזה. הוא העיר את טם: “תקום דחוף!!! חייבים לברוח!!! יש רעידת אדמה!!!” “מה?” אמר טם, ואז, “אהההההההההה!!!!!!!!!” הם ארזו מהר את הדברים ורצו משם בשיא המהירות, ובדיוק אז התפורר המקום שבו הם עמדו לפני שנייה. אבל במקום ליפול למטה, האדמה התרוממה למעלה, ומתוכה יצא מין תמנון מוזר עם 16 במקום 8 זרועות. “רוץ!!!!!” צרח טם, אבל תום לא היה צריך שיגידו לו את זה כדי להתחיל לרוץ. אבל איכשהו התמנון הענק השיג אותם. ואז תום ראה משהוא על הרצפה.
הוא הרים את הדבר הזה וראה שזה קשת ולידו הייתה אשפת חצים. הוא הרים אותם, כיוון את הקשת וירה חץ, ובמזל הוא פגע למפלצת בעין. התמנון שאג שאגה אחרונה לפני שנבלע בחזרה באדמה.
בשאר הדרך הם בקושי דיברו ביניהם. כשהם הגיעו סוף סוף לרובוטיקל, הם שמו לב שהחומות עשויות ממשהו שנראה כמו ערפל. טם הכניס את היד לחומה וגילה שזה אפשרי. הם נכנסו לחומות, אבל בקושי הצליחו לראות בפנים. ואז הם ראו מפלצת רדומה. הם באו אליה, ואז פתאום התפוצץ משהוא באוויר, והופיע שם מישהו עם שרביט, גלימה שחורה, חולצה סגולה וג’ינס כחול. “שלום לך, תום! ציפיתי לבואך!” אמר תוך צחקוק מטורף. “מי אתה בכלל ומאיפה אתה יודע את השם שלי?!?!” אמר תום, קצת בפחד. “אני המכשף הגדול אדול! אני כבשתי את ממלכת אביך – רובוטיקל – כך שאני אמור לדעת את השם שלך. ואתה, טם” אמר והצביע על טם “אתה הבן של הקוסם של המלך! אני מאתגר אתכם לקרב!”
אמר ואז שיגר לכיוונם כדור אנרגיה. הם זינקו וחמקו מהכדור. תום כיוון חץ וירה, וכך הוא העיף את השרביט על הרצפה. טם הרים אותו ואיכשהו שיגר כדור אנרגיה על אדול. “עכשיו תגלה לנו איפה כולם!” ציווה טם. “בארמון” אמר אדול, מהופנט. הם פרצו לארמון ומצאו שם את כולם. טם ותום התאחדו בחזרה עם הוריהם, ואדול נכבל בכלא. כעת הקללה ששררה מעל רובוטיקל נעלמה.
