בס”ד
לאן נעלם הדרכון?
זה היה בתחילת החופש אמא כינסה את כולנו כדי שנחשוב מה יהיה ‘השיא’ של החופש.
כל שנה מחדש יש משהו שאנחנו עושים מיוחד, פעם אחת זה היה צניחה חופשית, פעם אחרת זה היה ליסוע באוניה וכו’.
כל אחיי חשבו ביחד ורק אני התישבתי על הספה מעוצבנת, כי אני לא אוהבת את העניין הזה, אני פחדנית מאוד!.
לאמרתי לאמא “אמא למה אי אפשר ליסוע לצימר וזהו? למה אי אפשר לעשות משהו שאני אוהבת?” ואמא ענתה “אביה מתוקה את צריכה כבר להתגבר על הפחד ולהנות איתנו”
התבאסתי נורא והלכתי לחדר, מהחדר שמעתי את נעם אחותי אומרת “אולי נלך ללונה פארק? או לפארק מים?” ויוני אחי הציע “או שנטוס!” חשבתי ‘אוווו מזה אני הכי מפחדת!’ ואמי ענתה “וואוו זה רעיון ממש טוב, אני אדבר על זה עם אבא ונחליט”.
למחרת הוריי הודיעו לנו “החלטנו שנטוס לארה”ב לדודים דוד ומיכל!”
“אבל אבא ואמא אני מפחדת! אי אפשר לוותר על זה?” שאלתי. והם ענו “אהובתנו, את יודעת שזה בילוי מיוחד , בהמשך נעשה משהו שאת אוהבת!” ואחיי אמרו “באמת למה שנפסיד?”
חשבתי ‘אין לי סיכוי לשכנע אותם , אבל אגרום לנו לא לטוס בדרך אחרת’ וכבר התחלתי לתכנן…
כעבור שבוע היינו בדרך לשדה התעופה כולם התרגשו ויוני אמר “איתי אומר שמלמעלה רואים את האנשים כמו נמלים וגם עולים מעל העננים!” ‘אוי’ חשבתי ‘אם התוכנית לא תעבוד אצטרך לטוס!’
הגענו לשדה התעופה עברנו את הבדיקה הראשונית, ואחריה אמרתי להוריי “אפשר להחזיק את הדרכונים ? בבקשהההה” “טוב” אמרה לי אמא, ואבא המשיך אותה “רק בתנאי שאת שומרת אותם טוב שהם לא יאבדו!” שאלתי “מה אתם לא סומכים עלי?” וחשבתי ‘אחרי מה שיהיה כאן הם כבר לא יסמכו עלי בטוח’ הם השיבו לי “ברור שאנחנו סומכים עליך אבל כולם רוצים להחזיק ומי שיחזיק צריך להיות אחראי ברמות” ויוני התפרץ “כן גם אני רוצה להחזיק זה לא הוגן שאביה תחזיק ואני לא” ונעם אמרה “גם אני ארוצה להחזיק” אז הורי אמרו “טוב אז כל אחד יחזיק את שלו ואביה תחזיק גם את שלנו” “יופי” אמרתי, וחשבתי לעצמי ‘יש לי כבר חצי מהדרכונים אני צריכה להשיג גם את של אחיי’
בבדיקה שלאחר מכן אחיי הניחו את הדרכונים על השולחן ושכחו מהדרכונים כי הם דיברו ביניהם על הטיסה אז ניצלתי תרגע ולקחתי את הדרכונים המשכנו אלה ואני בינתים חשבתי על מחבוא שאוכל להחביא את הדרכונים.. פתאום עלה לי רעיון אני יחביא את הדרכונים במאפייה אף אחד לא יחשוב לחפש שם!
ביקשתי מאבא ואמאללכת לקנות מאפים והם הסכימו רק בתנאי שאני יחזור מהר, לקחתי מהם אשראי, רצתי לרולדין, החבאתי את הדרכונים מתחת למאפים ,קניתי מאפים וחזרתי.
בבדיקה שהיתה אחרי זה אחיי חיפשו את הדרכונים ועשיתי את עצמי מחפשת איתם אל הם לא מצאו (וגם אני) הם והוריי התחילו לחפש בכל מיני מקומות ואני גם עשיתי את עצמי מחפשת אבל לא מצאנו. הוריי הבינו שזה לא יילך והתחילו לתחקר אותנו מה עשינו, אחרי כמה דקות נשברתי לא יכלתי לשקר והתחלתי לבכות “מה קרה?” הורי שאלו אותי והתחלתי לספר בדמעות הכל וישר גם רצתי והבאתי את הדרכונים. ובאותה שנייה התעוררתי זה היה יום לפני הטיסה והחלטתי שבזכות החלום הקטן אתגבר על הפחדים ואסע לחופשה.
נ.ב. האמת החלום היה גדול עם מלא משמעות.
