הטיול הבלתי נשכח
הכל התחיל כשהמורה חילקה לנו חידות לפני שיצאנו לטיול השנתי של בית-ספר והיא אמרה שמי שיצליחו לפתור אותן ראשונים יקבלו פרס.
בשנה שעברה הקבוצה שלנו זכתה במקום השני והשנה אנחנו רוצים לזכות במקום הראשון.
נכנסנו לאוטובוס ויצאנו לדרך. אחרי כמה זמן באוטובוס הגענו ליער שבמרכזו זורם נהר ושם התחלנו לפרוק את כל הציוד ולהקים את המחנה שבו נישן.
לאחר שסיימנו להקים את האוהלים, יצאנו קצת לטייל ביער ואז אריאל ראה ציפור יפה שהתחילה להתעופף לכיוון הנהר. ניסינו לעקוב אחריה והיא ברחה. שחר פתאום ראתה שאנחנו רחוקים מהקבוצה. כולנו הסתכלנו סביב והבנו שהלכנו לאיבוד. היינו עצובים וניסינו להסתכל סביבנו ולחשוב איך נוכל לחזור. אביתר פתאום נזכר בחידות שהמורה נתנה בהתחלת הטיול. רצינו כולנו לפתור את החידות כי בזמן הזה האחרים כבר יספיקו לפתור אותן וניגשנו לשאלה הראשונה: מצויר קו על החול, יש לך מקל ואתה צריך להפוך את הקו לקצר יותר מבלי לגעת בו, איך תעשה את זה?
אביתר מצא מקל וצייר איתו קו על החול. כולנו לקחנו מקלות וניסינו להפוך אותו לקצר יותר. ניסינו וניסינו וכבר התחיל להחשיך. הכנו לעצמנו מדורה והתיישבנו לידה. ושחר אמרה שהיא הביאה את המקל הכי גדול למדורה ואריאל ענה לה:
“אוקי, אולי את הבאת את המקל הכי גדול, אבל אני הבאתי הרבה מקלות קטנים.”
ואז אמרתי: “זה בדיוק הפתרון של החידה, המקל היה מקל רגיל עד ששחר הביאה מקל גדול יותר והוא הפך להיות קטן יחסית למקל הגדול וזה אומר שאם נצייר קו ארוך יותר על החול ליד הקו הראשון הוא יראה קטן יותר”.
אריאל אמר “נקודה אחת לנו!” ושחר הזכירה “איך נשיג נקודה אם אין לנו איך להגיד למורה” ואביתר הציע: “נצטרך ללכת אחרי הנהר, הרי המחנה היה ליד הנהר”.
אריאל אמר: “עכשיו כבר לילה וחשוך, צריך להכין לנו אוהל לישון”. אספנו עלים והכנו לנו מעין מיטה. כשנשכבנו עליה מיד נרדמנו. כשהתעוררנו מצאנו את עצמנו ליד הנהר. בהתחלה לא הבנו איפה אנחנו ואחר כך נזכרנו שהלכנו לאיבוד ולא ידענו איפה שאר הקבוצה. קטפנו ואכלנו פירות יער והמשכנו ללכת בעקבות הנהר. המשכנו והמשכנו להתקדם ופתאום ראינו כמה אוהלים והתחלנו לרוץ. ככל שהתקרבנו הבנו שזה המחנה של בית-הספר אבל הוא היה בגדה השנייה של הנהר ולא ידענו איך להגיע. צעקנו למורים והם לא שמעו אותנו, הקול של המים היה חזק, בקושי שמענו אחד את השני. חשבנו וחשבנו מה לעשות? ונזכרנו בחידה ואמרנו שנפתור אותה בינתיים. החידה הייתה “מה יכול להחזיק גזע שלם וגדול של עץ אבל לא יכול להחזיק מטבע אחד?” אריאל אמר: “איך זה הגיוני, גזע שלם הרבה יותר כבד ממטבע!?”
חשבנו וחשבנו ואריאל כבר איבד את הריכוז וזרק מקל קטן לנהר. ראינו שהמקל צף במים והסתכלנו עליו כשנסחף בזרם וחשבנו שאם נזרוק מקל גדול יותר הוא ישקע. אחרי שזרקנו גזע גדול ראינו שהוא צף על המים. התחלנו לזרוק כל מיני דברים שמצאנו וגם מטבע חלוד והבנו שזה הפתרון לחידה. הרי המים הצליחו להחזיק את הגזע הגדול אבל המטבע הקטן טבע במים. אז הבנו שאם נשתמש בעצים נוכל לחצות את הנהר. בנינו מעין רפסודה וככה הצלחנו להגיע אל המחנה.
רצנו למורה שלנו ואמרנו לה את התשובות והיא אמרה “ממש דאגתי לכם! אבל אתם הראשונים שענו ואתם בהחלט זוכים בפרס הראשון”.
בהשראת הספר “המסע אל העבר” מאת מיכאל אבס.
