ביער רחוק ליד כפר קטן ויפה ניצבה בקתה ישנה ובה מכשף רשע ובודד. בבקתה היו ארונות עם מדפים ועליהם צנצנות עם חלקי גוף של חיות. למכשף קראו דן המרושע.
דן היה מכשף שאהב לגור לבד ושנא כל יצור. אם היה רואה ילד – היה הופך אותו לקרפדה. אם היה רואה זקנה – היה הופך אותה לגויאבה וכך כל יום היה יורד לכפר ומציק לתושביו. כל פעם, אחרי שעשה משהו רע הוא היה מכריז: “אני המכשף המרושע מכולם!”
ערב אחד זקן השבט כינס את כל הכפר כדי לחשוב מה לעשות עם דן המרושע והציע ללכת למכשף הכי גדול בעולם ולהתייעץ איתו. למחרת יצאה משלחת מהכפר לארמון של המכשף הגדול שסיפרה לו על דן המרושע ומצבם. המכשף הקשיב, הרגיע אותם ואמר: “תחזרו לכפר שלכם ואני אטפל בבעיה”.
למחרת דן המרושע קם מוקדם, יצא מהמיטה והלך למטבח . הוא הצביע על הקומקום וכלום לא קרה. הוא הסתכל על האצבע, ניער אותה קצת וניסה שוב. הקומקום לא פעל. “מוזר” אמר לעצמו ויצא החוצה והצביע על העורב שישב על העץ וכלום לא קרה. “העורב לא שינה את הצורה שלו, הקומקום לא התחמם- משהו מוזר קורה פה!”. במשך כל היום, דן ניסה לכשף אך ללא הצלחה. הוא הבין שכל כוחותיו נעלמו ועכשיו הוא כבר לא דן המכשף המרושע אלא רק דן המרושע. הוא רץ הביתה ופתח את כל הספרים שלו כדי לגלות שיקוי שיחזיר לו את הכוחות אך ללא הצלחה. הוא הבין שרק המכשף הגדול בעולם יוכל לעזור לו.
דן המרושע הגיע למכשף הגדול ודרש: “אתה חייב לעזור לי! ברגע אחד איבדתי את כל כוחותיי בלי סיבה”
המכשף הגדול הסתכל בו עם עיניו הטובות ואמר “השתמשת בכשפים לרעה. השפלת את תושבי הכפר ועד שלא תשנה את דרכך ותרכוש חמישה חברי אמת לא ישובו אליך הכוחות.”
דן חזר לביתו והחליט לצאת לצעידה ביער כדי לראות מה אפשר לעשות. הוא יצא עם בגדיו הרגילים ללא גלימת המכשף ובזמן שצעד שמע לפתע צעקות מהיער: “הצילו! הוא יאכל אותנו”. דן רץ לעבר הקולות וראה חמישה אנשים מפוחדים על העץ ומתחת נמר גדול שמנסה לטרוף אותם. דן היה חסר כוחות ולא יכל להפוך את הנמר לאפרוח חמוד ולכן היה צריך לחשוב על פתרון אחר. הוא נפנף בידיו וצעק בקול עד שהנמר התחיל לרדוף אחריו. דן הצליח לרוץ עד לבקתה ונעל את עצמו מבפנים. הנמר ניסה לשבור את הדלת אז דן הסתכל סביב וראה את הצנצנות עם החלקי גוף של החיות והחליט לזרוק אותן מחוץ לחלון. הצנצנות נשברו והנמר מיד טרף הכול והמשיך שבע לדרכו. דן חזר לעץ בדיוק כשהחמישה ירדו ממנו והם הודו לו מאוד והזמינו אותו לכפר לארוחה חגיגית. הם לא זיהו אותו ללא בגדי המכשף.
באותו הערב, דן הגיע לכפר לסעודת המלכים שעשו לכבודו ואמרו לו שמהיום הוא החבר החדש שלהם והוא מוזמן להתארח מתי שירצה. דן התרגש ובדמעות אמר שהוא חייב לספר להם משהו “שמחתי לעזור ואני מתרגש מהאהבה שלכם אליי אבל אני הוא דן המכשף…” כולם היו המומים. דן הוסיף ואמר: “אני מצטער על כל מה שעשיתי לכם ולעולם לא אעשה זאת שוב”. כל הכפר צהל ושמח והחגיגה נמשכה כל הלילה.
בבוקר המכשף הגדול בעולם הגיע להעניק לדן את הכוחות שלו אבל דן סירב ואמר שהוא לא זקוק להם יותר כי הוא מצא חברי אמת וזה הדבר החשוב בחיים.
