פעם היה איש צדיק אחד ששמו רבי שמעון, הוא לימד בבית מדרש, תורה. תמיד אחר הצהרים, באו נערים ללמוד תורה.
כשכבשו הרומאים את הארץ, הם אסרו ללמוד תורה ולעשות ברית מילה. אבל, רבי שמעון לא הקשיב להם, ולמד תורה עם בנו אלעזר במערה.
הם אכלו חרובים ושתו מים מהמעיין. עץ החרוב הסתיר את המערה מהרומאים, כי אם הרומאים היו תופסים לומד תורה, הם היו הורגים אותו.
רבי שמעון אמר: יבוא יום והרומאים ילכו מארצנו. עבר חודש, עברו חודשיים, עברה שנה, עברו שנתיים, עברו עשר שנים ורק אחרי שלש עשרה שנים, סוף, סוף, הלכו הרומאים. רבי שמעון ובנו אלעזר חזרו לביתם בכפר, אבל, הכפר היה הרוס והיו שם פסלים בכל מקום. הרומאים הרסו את הבית שלהם, אבל רבי שמעון ובנו, האמינו שהכל יהיה בסדר והמשיח יבוא.
