גילי מזל טוב והפציעה הגורלית

ביפ ביפ ביפ ביפ 7:48

7:48?

גילי התעורר ובבית שררה אנדרלמוסיה שלמה. “אני מאחר לבית הספר”, קרא גילי ויצא מהמיטה.

גילי התלבש והתארגן, לקח את הכריך ויצא לבית הספר על אופניו. “הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים בנוגע להתעוררות”. חשב גילי לעצמו בדרכו לבית הספר. בבית הספר, השיעור הראשון היה שיעור ספורט. גילי, שמצטיין בספורט, משחק גם ב”הפועל ירושלים” צעירים. בשיעור חשבון חשב גילי “היום הזה הולך לעבור ממש לאט”.

לאחר שישה שיעורים, חשבון, מדעים-או כמו שקוראים לו כולם, מדעיכס, בשיעור השישי שהיה שיעור גאוגרפיה, אמר גילי לעצמו “זהו זה נמאס לי, והתחיל לפטפט עם חברו הטוב ביותר, עמית. הם התחילו לדבר באמצעות העברת פתקים, ובמקרה, המורה, מר וולדמיר שולץ הבחין בהתכתבותם וביקש מגילי לספר על מה הם מתכתבים. גילי ענה: “אנחנו מתכתבים על המשחק האחרון לפני הגמר שיקבע לאיזה קבוצה אני עובר, בית”ר, או שאני בכלל לא עובר קבוצה ואני מאוד מאוד לחוץ.

בתגובה ענה מר שולץ: “אני מציע שתשמרו את הפטפטת שלכם לסוף היום”.

ובדיוק כשסיים לדבר נשמע הצלצול הגואל וגילי ועמית, אספו את דבריהם וטסו החוצה. בדרך הביתה צעקו אחד לשני, נתראה מחר. גילי רכב במהירות הביתה, כי בשעה 15:00 יש לו אימון לפני המשחק, והוא עוד צריך להספיק לאכול ארוחת צהרים, להתארגן למשחק, להתלבש במדים ולנעול את נעלי הפקקים שלו. גילי משחק ממש טוב בכדורגל. הוריו של גילי הקפיצו אותו למגרש ועודדו אותו שהכול יהיה בסדר. גילי הלך לחדר ההלבשה בשביל לשמוע על מה הם מתאמנים היום. כמה דקות לאחר מכן, הם התחילו בחימום ומתיחות ואז הם התאמנו על מהלך 4-8-5 שמתמקד בירידה להגנה, תוך כדי שהמאמן מזכיר להם: “מחר המשחק החשוב בחיים שלכם ואתם חייבים להגיע. ההרכב הפותח מחר הוא: גילי, אתה הקפטן, עמית, קשר ימני, עומר, קשר שמאלי, נעם וישי מגנים ודרור שוער. יאללה, נתראה מחר. “גילי”, קרא המאמן, “חכה רגע”. “מה הוא רוצה עכשיו ???” חשב גילי. “אני רוצה שתבין משהו, אני ממש סומך עליך ואני מאוד חושב שבשביל שתירגע, לך הביתה, תעשה אמבטיה, תשחק חצי שעה במשחקי וידיאו ולך לישון מוקדם, ודבר אחרון, תבקש רשות מההורים לא ללכת לבית הספר מחר.

למחרת גילי לא הלך לבית הספר וישן עד השעה 12:00. אמא שלו העירה אותו כדי שיאכל ארוחת צהרים.
המשחק הגורלי החל בשעה 17:00 וגילי הגיע כבר למגרש ב-16:30 כדי להתחיל בחימום. הקפטן של הקבוצה היריבה, הפועל ת”א, היה בחור בשם סהר ברזלי, וגילי חשש מהמפגש מולו משום שסהר היה שחקן אלים. עד לדקה ה-45 המשחק התנהל נפלא עבור הפועל ירושלים שהובילה 2:0 על הפועל ת”א. בדקה ה-46, גילי רץ עם הכדור אל עבר השער של הפועל ת”א ומצידו הימני, בלי שום התראה, הופיע סהר במהירות ותיקל אותו. גילי עף באוויר ונחת על הגב כשרגלו מתקפלת ימינה. השופט שרק והוציא כרטיס אדום לסהר. גונח בחוסר שביעות רצון, ירד סהר מהמגרש בעוד גילי, צורח מכאבים על הדשא הלח. כעבור דקה, הגיע הצוות הרפואי ולקח את גילי על אלונקה לאמבולנס שפינה אותו לביה”ח.

גילי שכב בחדר ההתאוששות לאחר ניתוח. בעודו מהרהר אם ישחק עוד כדור רגל בחייו נכנסו הוריו.  אימו שאלה אותו: “גילי מדוע אתה עצוב?”
“אני מפחד לאבד את כול מה שעבדתי בשבילו.” אביו פצה את פיו לראשונה אחרי הניתוח ואמר: “אתה רוצה שנכניס את חבריך לקבוצה או שנכניס קודם את הרופא ואת הפיזיותרפיסט ואז את חבריך או הפוך?”
“אני רוצה קודם שהרופא והפיזיותרפיסט  יכנסו כדי שאוכל לעכל את התשובה ולבשר אותה לחברים בעצמי.”
“אוקיי” ענו הוריו והכניסו את הפיזיותרפיסט והרופא לחדר. שניהם אמרו לו: “אתה צריך להתאמן על הרגל במשך חצי חודש וכול שבוע אתה צריך להגיע לבדיקה ותוך חצי חודש אתה תחזור לשחק ודבר אחרון אתה תשוחרר היום בערב.”
 לאחר חמש דקות נכנסו חבריו לקבוצה וגילי סיפר להם את הבשורה. “איזה מזל”, קרא עמית, “חשבתי שאתה תהיה על כיסא גלגלים וכול התוכניות שלך נהרסו.”
אז כעבור חודש ביום המשחק הגורלי גילי  וחבריו לקבוצה עלו על המגרש והתחילו לשחק מול מכבי תל אביב. בהתחלה מכבי הובילה2:1  בעשר דקות האחרונות הפועל הבקיעה שלושה גולים והמשחק נגמר. הפועל ניצחה 4:2

כעבור 20 שנים

גילי עולה למגרש עם דרור על הכתפיים. דרור הוא הילד הקטן של גילי. גילי משחק במדי בית”ר ירושלים והוא הקפטן שהוביל את בית”ר י”ם ל- 5 אליפויות ברצף.