הפוך על הפוך
שלום, קוראים לי טליה ואני בכיתה ד’. אני רוצה לספר לכם סיפור ששמעתי, וכך הוא מתחיל. הסיפור הוא על משפחה עם שני אחים, שלאחד קוראים משה ולשני קוראים אברהם, ועוד שתי אחיות תאומות שקוראים להן רעות ותמר והן ממש ממש חמודות.
כמידי יום רעות ותמר התחרו בדרך חזרה- “בואי נעשה תחרות ריצה עד הבית,” אמרה רעות לתמר בדרך חזרה מהבית ספר. “בסדר,” אמרה תמר. וכמובן שתמר ניצחה כי היא יותר מהירה, רק שהפעם רעות הצליחה להגיע הביתה שניה אחת אחרי תמר.
לאחר כדקה הן ירדו מאוכזבות. אברהם ומשה, שגם הם הרגע חזרו מבית הספר, ראו אותן ואברהם שאל: “למה לא נכנסתן הביתה? ולמה אתן נראות מאוכזבות?”
“הבית היה נעול ואף אחד לא היה בבית,” ענו להם,
“נכון, אמא לא אמורה להיות בבית,” אמר משה, “אבא אמור להיות בבית.” “אה נכון, נזכרתי,” אמרה רעות, “אוי נכון,” אמרה גם תמר.
“אז למה אבא לא בבית?” שאל אברהם.
“בואו נכנס דרך החלון הביתה!” הציע משה, שהיה האמיץ ביותר מכולם.
“בסדר,” אמרו כולם בחשש.
ארבעת הילדים הגיעו לחלון. תמר שכמובן הגיעה ראשונה, הסתכלה לכיוון החלון וצעקה: “החלון סגור”.
“אוי, נזכרתי! מאז שחתול הגיע למיטה שלי, אמא מקפידה כל יום אחרי שכולם הולכים ללימודים לסגור את כל החלונות בבית!” אמרה רעות.
“בואו נעלה לשכנים.” אברהם הציע.
“איזה?” שאל משה. “משפחת ברקוביץ?”
“לא, משפחת כהן, הם תמיד בבית” ענתה רעות למשה.
“אז יאללה, בואו נעלה!” אמרה תמר.
כולם עלו למשפחת כהן מקומה 1
ומשפחת כהן קיבלו את ארבעת הילדים בשמחה.
לאחר זמן רב אצל משפחת כהן, הלכו משה ואברהם לחברים. כאשר משה חזר הביתה, אמא , רעות ותמר כבר היו בבית, אך אבא לא היה בבית, אפילו כשאברהם חזר הביתה אבא לא היה.
רק בשמונה אבא נכנס אל הבית. כל הילדים שאלו אותו :” אבא, אבא, איפה היית?”
“ובכן, אני יספר לכם”, אמר אבא. “היום הלכתי לבדוק כשרות במפעל שקרוב לפה ממש. כשבדקתי, הכל היה נראה כשורה עד ש..” “נו, אבא, מה קרה אחר כך?” שאל אברהם שלא יכל לעמוד במתח ובסקרנות, “הנה, אני ממשיך” אמר אבא והמשיך, “עד שהגיעה השעה אחת בצהריים, רציתי לצאת מהמפעל ולחזור הביתה אליכם, אבל לא יכולתי לזוז…”, “למה? קשרו אותך?” שאלה רעות קצת בפחד.
“לא קשרו אותי, רעות אהובה”, אמר אבא בטון מרגיע,”אז למה לא יכולת לזוז אבא?” שאל אברהם שכבר לא הצליח לעמוד במתח, “תנו לאבא להמשיך, ואז נבין הכל” אמרה תמר, שלמרות שהיתה הצעירה מבין כולם, תמיד היתה הבוגרת שבחבורה. כולם שתקו ואבא המשיך לספר.
“בדרך יציאה מהמפעל ראיתי דלת שלא ראיתי קודם לכן, דלת סתרים. נכנסתי אליה וראיתי עשרות בקבוקי שמן עם מדבקת ההכשר שלי. כמה מוזר, חשבתי לעצמי, אני לא נתתי הכשר לבקבוקים האלה. השעה 14 כבר התקרבה, וידעתי שאני חייב לצאת לכיוונכם, אבל הייתי חייב לפתור את התעלומה לפני צאתי. לפתע שמעתי את בעל החנות אליעד אומר לעובדים שיקחו עוד מדבקות ובקבוקים וזורק לכיוונם. הייתי בהלם! ברגע כשהעובדים יצאו לארוחת הצהריים התקשרתי לרב שמואל, הרב שמואל שאתם מכירים ילדים, ואמרתי לו שיביא לכאן שני משגיחים נוספים, כי מזייפים פה הכשר. לאחר כשעה הגיעו המשגיחים הנוספים ואחרי חיפושים רבים מצאנו את הבקבוקים עם ההכשר המזויף. העובדים במפעל תמהו לראות את שלושת המשגיחים, ואחרי שהסברנו להם הם אמרו שהם בעצמם יבקשו שאליעד יפוטר. אני שמח שעלינו על המרמה ומקווה שזה לא יחזור על עצמו, ואני רוצה להתנצל בפניכם שחיכיתם ודאגתם לי.” “אתה לא צריך להתנצל” אמרו כל הילדים פה אחד. “זה סיפור מרתק ואתה גיבור אמיתי אבא”, סיכם משה את הדברים בצורה הטובה ביותר.
