החזרה בתשובה משה אנגלמן
בוקר, בשמי סלוניקי בצבצה כבר השמש, קמתי לאכול ארוחת בוקר.
“דוד, קמת?!” שאלה אמי. “כן אמא!” עניתי.
שלום, תכירו אותי אני דוד, או דייויד ,כמובן.
אני אוהב לקרוא המון ספרים, ולשחק כדורגל, יש לי שני אחים, בן ובת. אני בעיקר אוהב לעשות עם אחותי שיעורי בית, ועם אחי לשחק כדורגל.
אנחנו שלישייה.
יש לי שני הורים נחמדים ועוזרים לכל אחד.
“דוד, עשית אתמול שיעורי בית?!” שאלה אחותי מהמטבח “אתמול לא היית כאן!”.
“עוד לא עשיתי, אפשר לעשות איתך אחר הצהריים?” , “בשמחה אם אתה רוצה” אמרה אחותי.
“יש, תודה.” עניתי אליה “אבא! אבא!” צעק אחי אל אבא כשנכנס, “הי אבא.” אמרתי. “דוד, תנחש מי הגיע?!” שאל אבא.
“לוי’דע” עניתי. “הרב יעקב מאיר!” “מה, מי זה?!” שאלתי את אבא בפה פעור. “זה רב מארץ ישראל!” ענה אבא בהתרגשות. רגע, עצרו, שימו לב שאנחנו לא דתיים. כלומר, חילוניים. אבל אנחנו שומרי מסורת, ומכבדים רבנים.
למחרת:
“דוד אתה מוכן כבר לבית – הספר?” “כן, את באה?” שאלתי. “להתראות!” “הי למה את בורחת לי?!”
“בי” ענתה אחותי וברחה מהבית מהר. “די, תפסיקי לברוח לי” צעקתי אליה. “נו נו בשבילך” היא ענתה ועצרה.
“תודה באמת סוף סוף” אמרתי. “טוב, למה לא הגעת אתמול לבית?” שאלה אחותי. “הלכתי לחבר, טוב נו מה את רוצה כבר?, בסך הכול איחרתי ” “בפעם השמינית” ענתה אחותי. “בסדר, סליחה” עניתי.
“אתה יודע שהרב יעקב מאיר הגיע לעיר, כן?” שאלה אחותי. “כן, מן הסתם”
לפתע שמעתי קולות שירה מרחוק.
“את שומעת את זה?” שאלתי את אחותי. “כן” “הי, זה רק נדמה לי או שיש איזה רב שם? ,כי יש שם התקהלות גדולה מאד.”
“צודק, זה הרב יעקב מאיר” אמר קול מאחורינו. “מי אתה?” שאלה אחותי.
“תלמיד של הרב יעקב מאיר.” “באמת?” “תגיד לי נראה לך שאני משקר לך?”
“לא” שיקרתי, “אז אפשר להיפגש איתו?” “דוד! ,אתה לא באמת רוצה להתחזק!” התפרצה אחותי.
“מאיפה את בכלל יודעת מה זה להתחזק??” שאלתי אותה. אחותי היססה קצת, ואז אמרה: “לא משנה.” לא רציתי ללחוץ עליה כי מניסיון, היא תפרוץ בבכי.
“אבל למה לא להתחזק?” התלמיד שאל בדאגה. “כי ככה.” “אז אפשר להיפגש איתו?” “בשמחה.” ענה התלמיד.
“מתי?” שאלתי. “עכשיו, מה חשבת?” “באמת?” “תגיד לי אתה חושב שאני משקר לך?”
כעבור חצי שעה:
ִ”ברוך הבא!” אמר הרב יעקב מאיר. “אתה יכול לשבת.”
“יש לך מקום שם ממש ליד השולחן.” אמר המשמש של הרב. לאחר שהוא יצא מהחדר הרב התחיל בשיחה:
“אז אתה רוצה לחזור בתשובה, נכון?”
“כן כבוד הרב.” עניתי. “אבל אני לא יודע איך. ,כאילו מה צריך לעשות בכלל?”
“אה, קודם כל תלמד להניח תפילין.” הרב אמר “יהודה!” הוא קרא למשמשו. “אתה יכול להביא את התפילין שלי!?” אבל כבוד הרב עוד לא הגיע שעת המנחה.”
“כן, אבל אני רוצה לתת לדוד הצדיק ללמוד איך להניח תפילין.” אמר הרב.
“אבל אני לא צדיק.” אמרתי לרב יעקב. “אני אפילו לא דתי”
“אתה תהיה בעוד זמן קצר.” אמר הרב כאילו הוא מתעלם ממני.
“יהודה, אתה יכול להביא לי אוכל גם בשבילי וגם בשביל הילד הנחמד שכאן?” פנה הרב פעם נוספת למשמשו.
לאחר שלוש שעות:
“איך היה לך דוד?” שאלה אחותי.
“כיף, אני חושב להתג…”
“להתגייר. כן.”
“אבל מאיפה את יודעת מה זה?” שאלתי את אחותי.
אחותי היססה קצת כמו בפעם הקודמת ואז אמרה: “אני אגלה לך סוד, שלמה (אחי) ואני גם חוזרים בתשובה.”
סוף
