הסיפור הזה התחיל כשפרצה הקורונה.
אתם בטח יודעים איך היא התחילה…
זה קרה כשיום אחד נודע לאנשים שהם צריכים להיכנס לבידודים.
יום אחד הגיע הזמן שליוסי היה יום הולדת. יוסי יחגוג יום הולדת שש!
בבוקר הוא קפץ מהמיטה וקרא: “אמא, אמא, היום יש לי יום הולדת! איזה כיף! אזמין את כל החברים שלי.”
אמא אמרה לו: “אבל יוסי…”
“מה?” אמר יוסי.
“שכחת שיש קורונה?!” ענתה אמא.
יוסי אמר: “מה?! כל חגיגת יום ההולדת שלי נהרסה? מה, אני לא יכול להזמין את החברים שלי?!”
“נכון, אין מה לעשות. זה המצב.” ענתה אמא.
יוסי פרץ בבכי, הוא כל כך היה עצוב שכל החגיגה שתכנן נהרסה.
אמא ניסתה לעודד אותו ולבסוף יוסי נרגע מעט.
אמא אמרה ליוסי: “אל תדאג, נעשה יום הולדת בבית. אפשר לחגוג גם בלי חברים.”
כל הבוקר אמא והאחים תכננו והכינו את היום הולדת של יוסי.
אחרי הצהריים אבא הגיע מהעבודה, השולחן היה כבר ערוך- אמא פרשה מפה לבנה, מפיות וצלחות יפות, זר פרחים, עוגה מקושטת מאוד כמו שיוסי אוהב עם ממתקים וסוכריות.
יוסי לבש חולצה לבנה. כל המשפחה שימחה אותו. שרו לו כולם שירים. יוסי רקד ושמח עם האחים והאחיות שלו. כמובן אבא ואמא הצטרפו לריקודים. האחים הביאו ליוסי מתנות.
יוסי שמח מאוד ואמר תודה לכולם!
בסוף החגיגה אמא חילקה את העוגה וכולם אחלו ליוסי מזל טוב!
הסתיימה החגיגה. כולם סידרו את הסלון ויוסי נשאר עם מחשבותיו. יוסי חשב לעצמו, יש לי משפחה מאוד נהדרת שכל כך דואגת לי ומשקיעה בי!
אני מבין שלא חייבים לחגוג בכיתה עם חברים כדי להנות בייחוד כשיש לי משפחה כזאת נהדרת!!
ומאז יוסי הבין שאפשר לחגוג יום הולדת גם בלי חברים.
