בס”ד
כאן שומטים/ שבות אורה דנן
פעם היה חקלאי ושמו איציק. לאיציק היה שדה גדול מאוד, הוא גידל בו פירות הדר וגם כמה סוגי ירקות, לדוגמה: מלפפון, גזר, עגבניות שרי ועוד. איציק לא עבד לבדו בשדה, היו לו גם פועלים. פעם אחת כשהם היו בהפסקה איציק אמר לפועלים שבשנה הבאה לא עובדים, יש חופש. הפועלים לא הבינו מדוע, כי איציק אף פעם לא ביקש מהם בקשה כזאת והוא גם לא אמר להם מדוע. אבל הם לא שאלו שאלות, מה שאיציק אומר הם עושים. הפועלים החליטו שבשנה הבאה הם יעקבו אחרי איציק ואם הם יראו משהו מוזר אז הם לא יגידו לאיציק כלום. כעבור כמה חודשים איציק אמר לפועלים שזהו, נגמרה העבודה והם יתראו בשנה הבאה. כבר למחרת הפועלים התייצבו בשדה של איציק והתחילו לעקוב אחריו. פתאום הם ראו את איציק יושב על הספה בבית שלו ולומד תורה. הם לא האמינו למראה עיניהם, הם חשבו שאולי הוא שכח מהשדה ורצו לדפוק על דלתו ולהזכיר לו שצריך לטפל בשדה, אך מיד עצרו ואמרו שלא יגידו לא כי הם קבעו שלא ידברו איתו גם אם יראו דברים מוזרים. לאחר כמה ימים הם שוב באו, הפעם הם ממש לא האמינו. הם ראו את איציק עומד ליד השער של השדה ועליו היה שלט שבו כתוב “הפקר”. איציק פתח את השער ונתן לכל מי שרוצה להיכנס. הם פחדו שאנשים ייכנסו ויהרסו את כל העבודה שהם עמלו וטרחו עליה. גם הפעם הם רצו ללכת לאיציק ולהגיד לו שיסגור את השער כי אנשים יהרסו לו את השדה, אך הם מיד עצרו כי זכרו את ההסכם שלהם. הם המשיכו לעקוב אחרי איציק אבל הם אף פעם לא ראו אותו עובד. פעם הוא שיחק עם המשפחה שלו, פעם הוא למד תורה ופעם הם ראו אותו שוב פותח את השער של השדה ונותן לאנשים להיכנס. כשהם ראו אותו עובד אז הוא רק היה עסוק בהשקיה של העצים, או שהוא טיפל בעצים חולים אבל הם אף פעם לא ראו אותו עושה עבודות של ממש. הם החליטו שכבר ביום הראשון שהם יחזרו הם ישאלו את איציק למה הוא לא העסיק אותם. הם כבר מאוד חיכו לחזור לעבודה כדי לברר עם איציק את השאלה שהטרידה אותם. ואכן, כעבור כמה חודשים איציק התקשר לפועלים ואמר להם שהם מוזמנים לחזור לעבודה. הפועלים שמחו מאוד ומיד כשהגיעו הם לא התאפקו ושאלו את איציק: “איציק, תסביר לנו, למה לא עבדת כל השנה?!” איציק ענה להם: “השנה זו הייתה השנה השביעית, שנת שמיטה. בשנה זו אסור לנו לעבוד, כך ציווה אותנו ה’. השנה השביעית זה שנת שבתון לנו ולארץ, בשנה זו אנחנו נחים. נמצאים קצת יותר עם המשפחה, לומדים תורה, מפקירים את השדה ונותנים לכל מי שרוצה להיכנס לשדה שלנו. כך בעצם אנחנו מראים לה’ שאנחנו מאמינים בו” הפועלים לא האמינו למה שאיציק אמר להם ושאלו אותו: “אבל איך הצלחת לעזוב את האדמה לשנה שלימה, לא פחדת שהשדה ייהרס?” ואיציק ענה להם: “מה שה’ אומר אנחנו עושים, אין מערערים על דבריו. יותר מזה, בשנה השישית האדמה מוציאה יותר יבול משנה רגילה והוא מספיק לשלוש שנים- לשנה השישית לשנה השביעית ולשמינית”. הפועלים היו המומים ממה שאיציק אמר להם וכך אכן היה, האדמה הוציאה יבול רב, יותר מאשר בשנה רגילה.
“השלך על ה’ יהבך והוא יכלכלך”.
מגישה: שבות אורה דנן, כיתה ד’, בי”ס “אמונים” גבעתיים.
