קחח…קחחחח… זה היה קולו של מכשיר הקשר.
“מצאת משהו?” שאלתי את חברי נועם. בדיוק שיחקנו עם מכשירי הקשר שלנו (משחק שאנחנו
משחקים הרבה פעמים), ובערב הזה הלכנו בין סמטאותיה של שכונת נווה צדק- בין רחוב אחווה
לרחוב אלרואי.
היו שם הרבה בתים עתיקים, אבל גילינו עניין בבית נטוש שנראה מאוד עתיק- בערך מלפני
מאה שנה. “לא, שום דבר” שמעתי מהמכשיר שלי.
לפתע ראיתי משהו מנצנץ בחשכה של הערב.
“נועם, בוא רגע, נדמה לי שמצאתי משהו” אמרתי.
כעבור כמה דקות שמעתי צעדים מאחורי.
“אורי, מה מצאת?” שאל נועם. “את הקופסה הזאת” הצבעתי לעבר הקופסה שמצאתי.
“טוב, בוא, ניקח אותה לבית שלי או שלך ונבדוק מה זה” אמר נועם.
כעבר שעה קלה, היינו בחדרי ובדקנו מהי הקופסה המשונה הזאת שמצאתי.
“אולי פשוט נפתח אותה?” אמרתי לנועם. “בסדר” הוא ענה לי “תפתח”.
“טוב” אמרתי, ופתחתי את הקופסה. בתוכה שכנו מגילה ומכונה מוזרה עם מקלדת.
“מה זאת המכונה הזאת?” שאל נועם, ולקח אותה לידיו “טוב, אני בודק מהי המגילה שיש כאן”
אמרתי ולקחתי את המגילה. “זה נראה כמו כתב חידה” אמרתי והגשתי אותה לנועם “צודק” אמר.
“כתוב כאן משהו כמו אפגפת” אמרתי “בוא ננסה כתבי חידה, אולי זה הסיסמה שמפעילה את
המכונה” המשכתי “טוב, איזה צפנים אנחנו מכירים? מורס?” “לא” ענה לי נועם “אולי
שני צפנים ביחד?” “יכול להיות” עניתי “אתב”ש?” “תנסה” ענה לי נועם. “זה יוצא
תורוא, מוזר” “רגע” אמר נועם “בכתב הפוך תורוא זה אורות, ואיפה שאנחנו, זאת אומרת אתה,
מצאת את הקופסא היה ליד הבית של הרב קוק- ואורות קשור לרב קוק” “נכון, נדמה לי שזאת
הסיסמה, תנסה” עניתי, ונועם הקליד “אורות”.
נדמה היה שלא קרה כלום, עד שהעולם התחיל להסתובב והרגשנו כאילו אנחנו בחלל… ואז אני
ונועם נפלנו על חול רך של חוף ים. לצדנו היו המון אנשים, והיה נראה שהם מחכים למישהו חשוב.
לפתע נשמעה קול אוניה. היא התקרבה, ומתוכה ירד איש יפה תואר, עם אור בעיניים.
יכולתי לראות אותו לכמה רגעים- עד שים של אנשים רצו אליו “נדמה לי שזה הרב קוק” אמרתי.
“אבל זה לא הגיוני! זה אומר שחזרנו בזמן!” אמר נועם “אולי המכונה המוזרה הזו היא מכונת
זמן?” אמרתי- רגע לפני ששוב נשאבנו וריחפנו בחלל האוויר. אבל הפעם, נחתנו במקום
אחר. זה נראה כאילו אנחנו נמצאים בבית של מישהו, של מישהו חשוב. לפתע ראיתי תור ארוך מאוד
של אנשים. “וואו, זה המון אנשים” אמרתי. “בוא נשאל את אחד האנשים כאן מה קרה” אמר לי נועם,
ונגש אל אחד האנשים “מה קורה כאן?” הוא שאל. “מה, אתם לא יודעים?” תמה האיש.
“אנחנו לא בדיוק מהאזור…” מלמלתי.
“התור הארוך כאן הם אנשים שרוצים לדבר עם הרב קוק! מה, אתם לא מכירים
אותו?” הוא שאל אותנו. “ברור שאנחנו מכירים!” עניתי.
“רק שבזמן שלנו הוא כבר נפ…”
ושוב קרה אותו דבר- נשאבנו לאותו חור שחור, וצנחנו לתוך אולם גדול. היו בו יהודים
וערבים ונראה היה שהם מתווכחים על משהו. שמעתי דברים כמו “הוא שלנו” ו”הכותל הוא חלק
מארץ ישראל” ואז- שוב ראיתי אותו.
את הרב קוק. אבל רגע לפני שפציתי את פי, שוב נשאבנו- אבל הפעם זה היה לחדר שלי.
“חזרנו לשלוש זמנים שונים בחייו של הרב קוק. וואו, איזה איש מדהים הוא היה” אמר נועם
“נכון” עניתי.
וכך נגמרה ההרפתקה שלנו.
