שלום קוראים לי מרים צוקרמן ואני לומדת בכיתה ב2 בבית ספר בית חנה
אי הצילו זה שורף”
זה היה בערב פסח אבי הודיע שמי שרוצה ללמוד אתו תניא שתחכה לו בשולחן, והוא
בינתיים הכין לו כוס תה רותח במטבח .
כולנו רצנו לשולחן. אבי הגיע והניח את כוס התה הרותחת על השולחן ואמר לנו שהוא מביא
עוד כמה דברים ושנוריד ספרי תניא מהארון.
כולנו רצנו והבאנו ספרי תניא בערמה מהארון. היה ספר תניא מנצנץ ויפה שמאוד רציתי .
רציתי לקחת אותו מהערמה אך לא שמתי לב לכוס התה הרותחת שעל השולחן.
לקחתי אותו ולפתע… נשפכה עלי כוס התה הרותחת. צעקתי: “אי הצילו זה שורף”
מיד ששמעו אותי צועקת , כולם באו אלי והורי ולקחו אותי ישר לתוך האמבטיה.
אבי התקשר לרופא ושאל אותו מה לעשות עם הכוויה. הרופא ענה ואמר לו לשפוך מים
פושרים על הכוויה. אימי שמה מים פושרים על הכוויה בדיוק כמו שהרופא אמר והדליקה לי
סיפורים של דינוש חסידוש כדי שארגע . אבי חיפש רופאה שתוכל לטפל לי בכוויה. אבי
התקשר להרבה רופאים ורופאות אבל כולם לא ענו כי כבר היה לילה ושום רופא לא
עבד בשעה כזו. כשאבי ניסה את מספר הטלפון של הרופאה אחרונה היא ענתה ואמרה
שהיא עדיין עובדת.
אבי היזמין תור לאותו ערב. מיד כשאבי סיים את השיחה עם הרופאה הוא ניגש
לראות מה קרה לי ,וראה קילוף עור ענק ומפחיד . אבי הביא ניילון נצמד וכיסה
את הכוויה לפי הוראת הרופאה. אימי הגישה לי גרבים והלבשתי אותם .מיד שסימתי אבי
אמר לי לרדת לאוטו והוא כבר יבוא. ירדתי במדרגות והכוויה כאבה לי מאוד
אבל התגברתי. עלינו לאוטו ונסענו לרופאה, הגענו אליה אלינו במדרגות ודפקנו בדלת
ביתה. היא פתחה את הדלת והכניסה אותנו לבית שלה. נכנסנו היא הובילה אותנו
לחדר שבו היא מטפלת במי שמגיע אליה, התיישבנו הרמתי קצת את החצאית והיא הורידה
לי את הניילון הנצמד והוציאה את העור שהתקלף .
זה היה מאוד כואב כאשר היא הוציאה את העור
אבי שאל כמה הטיפול עולה והיא ענתה 300 שקל. אבי ניגש לקחת מהאוטו את הכסף.
אני נשארתי עד שהוא חזר עם הכסף בידו ושילם לה.
בס”ד
הרופאה הוציאה תחבושת, משחה ואבקה שתעזור להחלמה מהירה של הכוויה וגם מקל עץ
למרוח אתו את המשחה ודבק להדביק אתו את התחבושת. היא
מרחה את המשחה בעזרת מקל העץ ואחרי זה שמה את האבקה
והדביקה את התחבושת עם הדבק. היא אמרה שצריך כול יום-יומיים להתקלח
ולמרוח את המשחה . היא הביאה את המשחה ואת המקלות עץ וגם את האבקה,
התחבושת והדבק . כשסימנו אבי אמר לי שהייתי גיבורה והוא יקנה לי שתי ממתקים.
כשחזרנו לרמת שלמה הלכנו לחנות הממתקים ובחרתי שתי ממתקים טעימים שרציתי מאוד
וחזרנו הבית.
בבית חיכו לי כולם דואגים כשהם אומרים תהילים בדמעות לרפואתי.
חילקתי לאחיותי מהממתקים וכולם מעט נרגעו . באותה תקופה שכבתי הרבה כי סבלתי
מכאבים וכולם פינקו אותי והתייחסו אלי בחמלה. ברוך ה’ לאחר חצי שנה של טיפול הכוויה
עברה כמעט לגמרי ואני כבר למדתי את הלקח שלי -עד כמה צריך להיזהר מדברים
רותחים… . מקווה שאתם תלמדו מנסיוני מבלי להתנסות בכך.
