לפני שנה הייתה ילדה שקראו לה יעל. יום אחד חברות שלה נעלו אותה בשירותים והיא צעקה בקול רם: “הצילו הצילו!” אך היא לא שמעה אף אחד. יעל חשבה לעצמה: “אמא בטח דואגת לי.”
בינתיים בבית, אמא אומרת לאבא: “ממי יעל לא חזרה הביתה?” ואבא עונה לה :”ממי תירגעי יעל ילדה גדולה .” אמא נושמת עמוק ואומרת: ” נכון ממי .בטח היא אם חברות שלה.”
הגיה הערב ויעל עדיין תקועה בשירותים. פתאום היא שמעה צעדים מתקרבים.
והיא התפללה לה’: “ה’ ה’ בבקשה תוציא אותי מהמקום הזה, בבקשה.”
ויעל שמעה שני אנשים מדברים “אתה תחפש בחדר של המנהל ואני אחפש בכיתות. “
ויעל אמרה אני חייבת להתקשר למשטרה . הוציאה את הפלאפון והתקשרה: “הלו, משטרה, יש פורצים בבית הספר!”
“טוב רגע איזה בית ספר?” שאלה המוקדנית. “אורות רשי” ענתה יעל. “טוב תודה רבה “.
ואז באה ניידת ויצאו ממנה שני שוטרים.
השוטרים חיפשו את יעל. וקראו ליעל “יעל! יעל!” ואז יעל קראה: “אני פה! בתוך השירותים!”
השוטרים באו, פתחו את דלת השירותים ושחררו אותה. פתאום היא ראתה ליד שני השוטרים את ההורים שלה. ואז היא הבינה שהפורצים היו בעצם ההורים שלה.
חזרו הביתה, וכולם שמחו מאוד.
