פעם אחת בממלכה רחוקה ואפילו לפני 100 שנה, היה נסיך יפה תואר וקראו לא פליקס. 60 שנה הוא חיפש כלה. הוא עבר בממלכות מרוחקות ולא מצא כלה. עד שיום אחד הנסיך ביקר באי ולאי הזה קראו עולמה (פירוש עולם ונסיכה). באי הזה היה גם ארמון עם נסיכה שאביה הכריח אותה להתחתן אבל אף נסיך לא היה מוצא חן בעיניה.
לנסיכה קראו אנסטסיה, לאנסטיסיה היה עור לבן, ריסים שחורות, עיניים כחולות ואף קטן ופצפון. היא הייתה יפהפייה. היא יצאה מהארמון והתחילה לטייל. פתאום היא פגשה את הנסיך. כשהנסיך ראה אותה הוא התעלף מרוב יופיה. כל הבנות באי עולמה התאהבו בנסיך אבל הוא רצה רק אותה. הנסיך קם על רגליו ואמר: “היא תהיה כלה מושלמת.” מסביב לנסיך היו משרתים והם אמרו: “ועוד איך, היא תהיה כלה מושלמת.” הנסיך אמר לכל תושבי הממלכה: “מחר בשעה 13:00 בצהריים כולם ניגשים למרכז העיר לחתונה שלי ושל אנסטסיה.” בדיוק באותו הזמן אבא של אנסטסיה בא והוא שמע את כל מה שפליקס הנסיך אמר. אבא של אנסטסיה קפץ על רגליו ואמר: “איזה יופי! איזה יופי! היא סוף סוף מתחתנת”
עבר יום, ויום החתונה הגיע.
מ5:00 בבוקר עד 12:00 בבוקר כולם דיברו על החתונה וזה היה פשוט משגע.
בשעה 12:30 הנסיכה אמרה לעצמה: “לא בא לי להתחתן, בכלל לא בא לי. זה פשוט סיוט וגם אני לא יודעת איך זה להיות כלה. איך רוקדים את הריקודים? מי נותן את הפרחים? ואיך בכלל מתאפרים? אני לא יודעת בכלל. בכלל לא! אני צריכה היום בחתונה להגיד לפליקס שלא בא לי להיות כלה. כן, זה מה שאני אגיד. זה מה שצריך לעשות.” אמרה אנסטסיה.
“מתוקה שלי, איפה את?” אמר אבא של אנסטסיה. “אני פה בחדר שלי.” אמרה אנסטסיה. “או, הנה את” אמר אבא. “איך את נראית? את עדיין עם פיג’מה? קדימה למהר החתונה בעוד חצי שעה!”
“בסדר בסדר” אמרה אנסטיסיה “אני אתארגן יותר מהר.” “אוי עכשיו זה כבר עוד דקה” אמר אבא. “אני מתארגנת, טוב? אגיע בזמן לחתונה” אמרה אנסטסיה.
היא ירדה מהארמון והגיעה למרכז העיר, שם התקיימה החתונה.
גם פליקס הגיע. אנסטסיה עדיין לא ידעה איך רוקדים, איך מתאפרים ועוד כמה דברים….”אני לא יודעת!” היא חשבה לעצמה.
פליקס אמר לה: “האם תרצי להתחתן איתי”? אנסטסיה אמרה: “לא!!!” וברחה לארמון.
אבא שלה אמר לפליקס: “אני ממש מצטער. בוא איתי לארמון, נדבר עם אנסטסיה טיפה”. ביחד הם הלכו לארמון. שניהם דפקו לאנסטסיה בדלת ואבא של אנסטסיה אמר: “תפתחי בבקשה.”
אנסטסיה לא פתחה. רק השמיעה קולות של יללה ובכי. ואז הם פתחו את הדלת.
פליקס ואבא של אנסטסיה אמרו: “מה קרה?” אנסטסיה אמרה: “יש לי שתי סיבות יוצאות דופן מאוד. סיבה ראשונה היא שאני לא מכירה את פליקס מספיק טוב בשביל להתחתן איתו. סיבה שניה היא שאני לא יודעת מה עושים ככלה. אני לא יודעת איך מתאפרים, מי נותן את הפרחים, ואיך בכלל רוקדים?!? אני מפחדת שבגלל שאני לא יודעת את כל הדברים האלה זה מאוד יביך אותי.” אבא של אנסטסיה אמר: “הכל יהיה בסדר.” ופליקס אמר: “האם זה מספיק לך חודש אחד להכיר אותי?” אנסטסיה אמרה: “אהממממ כן.”
כעבור חודש, אנסטסיה למדה איך עושים את כל הדברים שהיא לא ידעה לעשות בחתונות. בכל יום במשך חמש שעות, פליקס ואנסטסיה דיברו יחד.
עד שהגיע יום החתונה, בשעה 12:00 בבוקר התקיימה החתונה ופליקס ואנסטסיה היו איש ואישה, מלך ומלכה, מפורסמים מאוד. והם גידלו ילדים, חמודים ומתוקים.
