עליית האופל:
סן פרנסיסקו 1970:
ויקטור רץ לאורך היער. הוא הבין שהוא חייב למהר, בכדי להביא את טום לאי הנזירים.
הוא שמע את הזומבים מגששים אחריו ברחבי היער אבל הוא לא היה יכול לעצור. טום היה התקווה האחרונה. הוא רץ מהר ככל יכולתו, אבל עד מהרה הוא הבין שאין סיכוי “הם לא יעצרו עד שימצאו אותי” – הוא חשב. הוא המשיך לרוץ אך הוא הרגיש איך כוחותיו עוזבים אותו. הוא נעצר מרוכז והחליט מה הוא צריך לעשות. הוא התחיל למלמל את מילות הלחש העתיק, אך לפני שהספיק לסיים אותו, מישהו דחף אותו מאחור, והוא נפל על פניו.
כשהסתובב, הוא מצא את עצמו מתחת לדמות לבושת שחורים.
כשהדמות הורידה את הברדס נשימתו נעתקה…
———————-
טום התעורר בבהלה משנתו והבין שזה עוד אחד מהחזיונות שלו על העבר. אבל זה היה כל כך מוחשי שהוא חשב שזה קרה לו, כאילו הוא חווה את זה על בשרו.
הוא התארגן בזריזות ויצא מהחדר והלך לעבר חברו הטוב. ג’ורג’, או G,G (לפי שם חיבה שטום נתן לו) , לא נראה טוב מבטו היה קודר הוא סימן לטום “היי” קטן עם היד וסימן “בוא” טום נכנס למעבר ומצא את עצמו במחבוא שלו ושל חבריו.
המחבוא היה בעצם גומחה יחסית קטנה שהספיקה לו ולחבריו מקס וג’ורג’. “איפה מקס?” הוא שאל את ג’ורג’. ” לא הגיע כנראה מפחד ” ענה לו ג’ורג’ “טוב יש לו סיבה לפחד” אמר ג’ורג’ “כולם בפאניקה בגלל הנבואה” לפני שלושה ימים המאסטר קרא לכולם לקראת שיעור קריאת נבואות.
כולנו התיישבנו כרגיל ופתאום המגילה שלי החלה לרעוד. כולם הביטו לעברה ופתאום היא החלה לדבר “שלושה למסע יצאו הלם ופחד יחוו בטירת אביר המוות יילחמו לטוב או לרע ישפטו כל עוד השני יוכל להתקיים כך הראשון ישמור על השלום” כולם היו בפאניקה מאז, כולם חשבו שטום הוא חלק מהנבואה ושהוא אמור לצאת למסע, והמאסטר נתן לו זמן קצוב להתארגן והוא התחיל להתארגן. אבל מאז כולם התחילו לפחד ממנו ולהילחץ כשראו אותו, והפסיקו להיפגש איתו ולא דיברו איתו. מבחינתו זה היה בסדר כי לא היו לו הרבה חברים אבל כשהחברים שלו (כמו מקס) התחילו ללכת הוא כבר התעצבן כאילו מה קרה? סך הכול נבואה אחת קטנה מה העניין? הוא לא הבין, אבל מה נעשה? פתאום נשמע צלצול הפעמון שקרא להם ללכת לשיעור.
הם יצאו מהמחבוא והלכו לשיעור.
“היום נלמד שימוש בכלי נשק. אתם תנסו כלי נשק שונים ובסוף ניתן לכל אחד מכם נשק מיוחד שיהיה הנשק שלו והוא ישתמש בו בכול מיני מבחנים ומסעות” אמר מאסטר לורנס.
רחש של מלמולים עבר בנינו. כולם ידעו שצריך נשק למסעות הגורל וכל אחד מאיתנו רצה לצאת למסע משלו. חילקו אותנו לקבוצות וכול קבוצה הלכה למאגר נשק אחר, המדריך נתן לי ולג’ורג’ חרבות כמו של לוחמיי צי’ (הלוחמים הכי טובים). לג’ורג’ החרב הייתה ממש נוחה אבל לי היא הייתה כבדה ביקשתי משהו יותר קל, המדריך אמר לי לחכות דקה והלך למאסטר.
הוא דיבר איתו, וטום לא שמע אותם, כעבור כמה דקות המדריך חזר ואמר לטום לבוא אחריו, טום הלך אחריו ומצא את עצמו בחדר עגול שהיה בו שולחן מעוגל ועליו תיבה קטנה, המדריך הוציא מפתח מכיסו ופתח את התיבה. טום ראה שם סכין קרב הוא לקח אותו ושמע “זה הסוף שלך”
