מאת: עידו יעקב-גלברד,
כיתה: ג’
מחנכת: נטלי ויצמן
רכזת שפה: נעמה בר-נר
שם בי”ס: ממ”ד דרור, ירושלים
כתובת מייל: [email protected]
ישוב: ירושלים
הארנב שחיפש בית
אתמול בבוקר הלכתי לשדה, קטפתי קלמנטינות, תפוזים, לימונים, שזיפים, אשכוליות וגם אכלתי מהפירות הטעימים. הלכתי הביתה שמתי את הארגזים בבית, פתאום ראיתי ארנב משתולל בבית, הוא אמר לי: “אני לא יודע לאן אני אלך, בכל מקום יש זאבים והם רוצים לטרוף אותי ואין לי בית”. נבהלתי וברחתי לחדר. הארנב בא אלי לחדר ושאל אותי: ” למה ברחת?”
אמרתי באומץ: “כי אני אף פעם לא פגשתי ארנב מדבר”.
“נכון, המין שלנו כמעט נכחד”.
“אוי”, אמרתי .
“כן באמת”, אמר הארנב.
“רגע אמרת שאין לך בית?”
“כן” אמר הארנב.
“אולי… תבוא לגור בחור הקטן שבחדר האורחים אמרתי?”
הארנב היסס, הוא אמר שהוא לא יודע להחליט.
“אני אגיד לך מחר” אמר הארנב.
“בסדר”, אמרתי והלכתי לנוח.
בבוקר הלכתי החוצה וראיתי את הארנב, שאלתי אותו: “החלטת?”
“כן” אמר,
“יופי” אמרתי, “אבל אתה לא משתולל ולא אוכל ממתקים, אתה אוכל רק מה שאני מביא לך, בסדר?!”
“בסדר” אמר הארנב.
אני והארנב חיינו באושר ובשמחה בביתי, הארנב עמד בהבטחתו ולא אכל ממתקים ולא השתולל, ואני נהניתי לחלוק עמו את המגורים והאוכל שהבאתי לו.
