הי אני עידן אספר לכם סיפור מדהים : יום אחד שהייתי בן שש וחצי בקיץ ביום שישי אחד נסענו אני ודוד שלי אמיר לחוף הים בנתניה.
שם היה דגל אדום והמים היו יחסית רגועים, שיחקנו בחול , חפרנו בורות, אכלנו שלוקים וארטיקים מתוקים.
היה כיף גדול ונהניתי מאוד.
לאחר מכן התארגנו והלכנו לביתו של דודי בעיר, הוא נתן לי במתנה כדורגל וגם קנה לבן דוד שלי כדור זהה, אמא רשמה בטוש שחור את שמי ומסרה לי .
משם המשכנו לביתי , התקלחנו כדי להוריד את החולות מהים , אכלתי ארוחת ערב טעימה מאוד שאמא ואבא הכינו לי.
בערב ירדתי לגינה עם אמא ואחי הקטן איתי ולקחתי איתי את הכדור החדש ושיחקתי בו עם אחי.
ולפני שרצינו לחזור אמא שאלה:” היכן הכדור החדש”? התקדמתי לעבר הספסל שבו השארתי אותו אך הוא לא היה שם , שתי בנות שפטפטו שם אמרו שראו ילד ששאל של מי הכדור? אך כיוון שלא נענה לקח אותו לביתו, אמא נאנחה ואמרה אווי זה כדור חדש שהיום קיבל .
הייתי עצוב מאוד ובכיתי על הכדור , אמא ניסתה לנחם אותי ” לא נורא זה יכול לקרות לכל אחד” מאותו יום אני עדיין חולם ומחפש בגינה את הכדור ואת הילד ומקווה שיקרה לי נס ואמצא אותו.
וכך עברו ימים , חודשים ושנים וכבר גדלתי וכיום אני בן תשע וחצי בכיתה ד’.
יום אחד בדרכי מבית הספר עברתי בגינה ורציתי להישאר ולהתנדנד ופתאום ראיתי כדור זהה לכדור שאיבדתי , הוא היה מיוחד וצבעוני בדיוק כפי שהיה לי .
לא האמנתי שזה יכול להיות הכדור שלי, אמרתי לעצמי בטח זה כדור צבעוני אחר יש הרבה כאלה וכבר חשבתי להמשיך ללכת , אך אות שחורה צדה את עיני זיהיתי את האות ד’ שאר האותיות היו מחוקות ולא ניתן היה לקרא את הכתוב , שהתקרבתי מאוד זיהיתי גם נ- סופית חלשה האם זה צירוף מקרים ? החלתי לאזור אומץ ולדבר על הילד ושאלתי מהיכן יש לו כדור כזה ? הוא ענה שאינו זוכר , זהו כדור ישן . התחלתי לספר לו את הסיפור והראיתי לו את האותיות של שמי , שאלתי לשמו וענה שקוראים לו : שמעון .
חשבתי לעצמי שאין ד’ בשם שמעון , ראיתי שהוא התחיל להיזכר במשהו אך לא רצה לעזוב אותו .אחיו הגדול שהגיע לשחק אתו ושמע את הסיפור ושאל אותי : לפני כמה שנים איבדת את הכדור ? 3 שנים עניתי , הוא המשיך ושאל מה שמך ” עניתי עידן , ולבסוף אמר : האם היה לך סימן מיוחד שתוכל לזהות אותו ? עניתי לו שלא אך איימי רשמה את שמי בטוש שחור ובגינה הזאת שליד ביתי הוא נשאר ואני גר פה ממול ברחוב ברוש 3.
מזווית העין קלטתי שהוא מאוכזב מהגילוי המרעיש אך נזכר מיד שלמד בכיתה על מצוות “השבת אבדה ” ובתוך רגע הושיט לי את הכדור ואמר אז זה שלך ונעלם מיד , לא האמנתי ומרוב התרגשות ירדו לי דמעות וכמעט בכיתי משמחה.
בהתרגשות רבה סיפרתי והראיתי את האבדה לאמי שגם לא האמינה למראה עיניה.
לפני כחודש עברו אלינו לבניין שכנים חדשים , הסתקרנתי מאוד ורציתי להכיר אותם כיוון שנודע לי שיש להם ילד בגילי אך הדירה הייתה בשיפוצים .
לפני שבועיים בדרכי הביתה עליתי במעלית עם אבא והוא אמר לי : “עידן תכיר, אלו השכנים החדשים שיגורו מולנו” , פתאום ראיתי ילד בגילי שמוכר לי ,החסרתי פעימה מליבי !
לא יתכן זה שמעון שהחזיר לי את הכדור, שמחתי בליבי ומאז אנחנו חברים טובים ומשחקים כל יום בגינה עם הכדור.
הרווחתי גם חבר וגם כדור.
