החתול רובי
פעם היה חתול ושמו רובי. צבעו של רובי היה שחור ומסביב לעיניו כתמים בצבע לבן.
רובי החתול אהב לשחק בכדורי הצמר בזמן שסבתא הייתה סורגת.
מידי פעם היה רובי יוצא לטייל בחצר. רובי היה חתול חמוד ונמרץ, שאהב לשחק עם חברו.
חברו לא היה חתול, אלא ילד שקראו לו דניאל. דניאל לא היה סתם ילד, הוא היה ילד שדואג לכל בעלי החיים ובעיקר לחתול שלו רובי.
דניאל שיחק איתו, האכיל אותו ,החליף לו את החול ודאג לכל מה שרובי היה צריך.
יום אחד, נעלם רובי. דניאל חיפש אותו מתחת לארונות, מתחת למיטות ובחוץ.
הוא שאל ברחוב את העוברים ושבים, אם ראו את החתול, אבל חזר הביתה עצוב, בגלל שהוא לא מצא אותו .
אימו ניסתה להרגיע אותו ולעזור לו. היא הציעה לו: “בוא נכין מודעות, עם סימני הזיהוי שיש לרובי וניתלה אותם ברחובות הסמוכים לבית”.
אמא ודניאל ישבו יחד וכתבו מודעה: “אבד חתול שחור, עם כתמים לבנים מסביב לעיניים, אשר עונה לשם “רובי”. הם רשמו גם את מספר הטלפון של אמא של דניאל, שבמידה ועוברי אורח ימצאו את רובי, הם יצרו עימם קשר.
לאחר מכן, הם יצאו לתלות מודעות ברחוב עם הבטחה לפרס, למי שיחזיר את רובי החתול.
דניאל החל לבכות מרוב צער שרובי אבד.
כדי להרגיע את דניאל שוב, אמא לקחה אותו לאכול גלידה, אך לא היה לו חשק לאכול גלידה ואז היא הציעה לו שאם הם לא ימצאו את רובי, הם יאמצו חתול אחר.
לפתע, צילצל הטלפון של אמא ובצד השני דיבר עובר אורח, שטען כי ראה את רובי החתול ברחוב ליד ביתו.
מיד קמו ורצו למקום. הם חיפשו וחיפשו בין חתולי הרחוב את רובי, אך לצערם רובי לא היה בין החתולים.
הצטער דניאל והיה מאוכזב מאוד שלא מצא את רובי שכל כך אהב והתגעגע אליו.
הוא ואימו חזרו לביתם וסיפרו לאבא ולסבתא שרובי נעלם.
אבא נתן רעיון והציע שילכו לחפש בעמותה “תנו לחיות לחיות”, אולי רובי נמצא שם.
לדניאל לא נשארה עוד תקווה, אך הוא זרם עם הרעיון של אבא.
כל בני המשפחה נכנסו לרכב ונסעו לעמותה של “תנו לחיות לחיות”, כאשר הגיעו, החנו את הרכב ונכנסו למקלט.
דניאל עבר בין כל הכלובים והתפלל בליבו שהלוואי ועובר אורח מצא את רובי והביא אותו למקלט.
דניאל עבר לאט לאט וכשהגיע לכלוב האחרון ראה לפתע את רובי החתול.
דניאל שמח ונרגש שמצא את רובי, הוא חיבק וליטף אותו ואמר לו שלעולם לא יעזוב אותו, שהוא כל כך אוהב אותו ושהוא יקר לו מאוד.
אבא, אמא, סבתא ודניאל הודו לאנשי עמותת “תנו לחיות לחיות” שמצאו את רובי החתול, דאגו לו וטיפלו בו.
כולם יצאו מהמקלט, נכנסו לרכב ונסעו לכיוון הבית וכשהגיעו הביתה דניאל שיחק עם רובי בכדורי הצמר של סבתא שמאוד אהב.
הגיע רדת החשיכה, השעה שבה דניאל היה צריך ללכת לישון, אך דניאל לא רצה להיפרד מרובי, אחרי שנעלם לו וסוף סוף חזר אליו.
דניאל לקח את רובי החתול לצידו במיטה, עטף אותו בשמיכה, חיבק אותו והבטיח לו שישמור עליו לעולמי עולמים.
למחרת היום , הוא לקח את רובי לחנות חיות, קנה לו קולר עם השם שלו ומספר הטלפון שלהם בבית ועל הקולר הוא תלה פעמון קטן שידע היכן רובי החתול נמצא.
