הרפתקה בירושלים

הרפתקה בירושלים

בבוקר אחד קמתי אחרי לילה ארוך ומתיש, כי אחותי התינוקת בכתה כל הלילה והייתי לבד כי ההורים שלי נפטרו בתאונת דרכים. מאז אני דואג לתינוקת ולאח שלי שמחר חוגג יום הולדת 5.

לקחתי את אחותי הקטנה למעון ואת אח שלי לגן, ואני הלכתי לבית הספר. אני ממש לא אוהב ללכת לבית הספר כי תמיד שי וגולו מציקים.

היום בבית הספר קרה משהו מוזר מאוד. הלכתי ללוקר שלי בהפסקה, ניגשתי אליו והוצאתי חוברת אנגלית ואז שמעתי רעש מוזר מאוד, ואז הייתי שם. בארץ הפלא. לא הבנתי כלום בהתחלה, עד שמצאתי אותו. הספר שבו כל הסודות נמצאים כולל למה שי וגולו מציקים תמיד, למה אחותי בכתה הלילה, אבל הכי חשוב למה ההורים שלי נפטרו. אבל המידע הזה היה מסווג, כתוב שצריך לצאת להרפתקה בארץ המוות, ולמצוא מפתח גדול וזהוב, שעבר במשפחה שלי מדור לדור.

כדי להגיע לשם צריך לעבור הרפתקאות. כתוב בספר, שמי שהגיע לשם לא חוזר. כל כך רציתי לגלות למה אימא ואבא שלי נפטרו שרציתי לסכן את חיי. כבר למחרת ארזנו, אני, אחותי ואח שלי. אבל לא לפני שחגגנו לאח שלי יום הולדת 5. הזמנו את כל החברים שלו, אשל, מני, לין וחברתו דניאל. הוא מכיר אותם מהגן, ומאז הם נהיו החברים הכי טובים.

לפני שנצא למסע אני צריך לומר משהו, שהייתי צריך להגיד ממזמן. קוראים לי יוסי, לאח שלי ליאו ולאחות שלי נתי. ועוד משהו, ההורים שלי נפטרו כשהם חזרו מבית החולים, מיד אחרי שנתי נולדה. נתי ניצלה בנס. וזה קרה שהייתי בן 9. ליאו בן 2. אז ההרפתקה החלה.

היה כתוב שצריך למצוא מפה בבית שלנו. הפכנו את כל הבית, ואז מצאנו אותה. היא הייתה מאוד ישנה ומלוכלכת, אבל הסתדרנו. היה כתוב במפה שהרמז נמצא בירושלים ברחוב יפו. הזמנתי מונית ונסענו. למזלנו נתי ישנה כל הדרך. ואז הגענו.

אחרי חיפושים רבים מצאנו את הרמז. זה היה מכתב שהיה כתוב בו כך: הדרך למוות נמצאת מולך אבל החיים מאחורייך, מאת ג’ולי בסי. אחרי שקראתי את זה הייתי המום. ג’ולי בסי זאת מישהי שאני ממש אוהב, אבל אף פעם לא ראיתי אצלה משהו חשוד. הכול היה נראה רגיל אצלה. חזרתי עם המכתב הביתה, ובאתי לבית שלה. למזלי הם היו בבית. ואז ג’ולי פתחה את הדלת ושאלתי אותה, אם היא כתבה מכתב והחביאה אותו בירושלים. היא ענתה לי ישירות, לא. אבל לא נולדתי אתמול, והבנתי שמשהו חשוד אצלה, וחזרתי הביתה. אבל בגלל שלא היה לי כוח לשכנע אותה, אז יצאתי להרפתקה.

ביקשתי שחבר שלי יעשה בייביסיטר על חברים שלי, ושאני אצא לבד והוא הסכים. אז נסעתי לירושלים שוב, לאותו המקום והלכתי קדימה דרך קיר, והייתי שם. בארץ המוות. ממש פחדתי, אבל אחרי זמן מה התרגלתי. יש משהו שלא היה כתוב בספר, אבל זה מוזר כי יש שם את כל הסודות. אז בטח זה מסווג מאוד שכל מי שמת נמצא שם. למזלי הבאתי את הספר ושאלתי אותו אם יש סוד פה. הוא אמר שאין שום סוד והאמנתי. חיפשתי את ההורים שלי בכל מקום, אבל לא מצאתי אותם.

ואז הבנתי משהו. אולי ההורים שלי חיים. ואם כן איפה הם היו. קצת נסחפתי עם העניין הזה שכל המתים נמצאים פה, וכמעט שכחתי מה הסיבה האמתית שהגעתי למקום הזה. המפתח. חיפשתי אותו, ולא מצאתי אותו. פתחתי את הספר, וראיתי שם משהו, שלא ראיתי בהתחלה. המפתח נמצא אצל מי שאוהבים ומתגעגעים אליו. ואצלי זה ההורים שלי. אז המפתח נמצא אצלם בשבילי. לא היה לי מה לעשות שם, אז חזרתי הביתה, הלכתי אחורה ובדיוק שהגעתי ראיתי אוטו שיוצא מהבית שלנו. למזלי זכרתי את לוחית הרישוי: 586-86-54.

אז נכנסתי הביתה ולא ראיתי את נתי וליאו. ישר התקשרתי למשטרה ושאלתי אם הם יודעים של מי לוחית הרישוי. הם לא שמעו על לוחית הרישוי הזאת מעולם. ולא הבנתי, הרי יש למשטרה את כל מספרי לוחיות הרישוי. אז אולי זה נקודת ציון.  ניגשתי למפה והתחלתי לחשב ויצא שהמיקום

הוא בירושלים ברחוב יפו. לא האמנתי. ואז חשבתי, רגע, אם ההורים שלי עדיין חיים אולי אותם אנשים שחטפו את אחים שלי חטפו גם אותם. טוב, אני חייב לנסוע לשם. רגע, אבל מה עם חבר שלי? חטפו גם אותו? שוב הזמנתי מונית ושמתי לב לבית שלא ראיתי קודם. דפקתי על הדלת והדלת נפתחה מעצמה.

ממש פחדתי! אבל זה לא מה שיעצור אותי עכשיו, נכנסתי לבית וכל הבית היה חשוך חוץ מחדר אחד.

נכנסתי לחדר והייתי המום למראה עיני. חבר שלי, אימא, אבא, נתי ואחי היו שם.

מיד חיבקתי את כולם וחזרנו הביתה וחיינו חיים רגילים.