פעם, לפני כמאה שנה, היה ילד שקראו לו שאול. שאול אהב לשאול הרבה שאלות. הוא היה גר בגריבה שבלטביה והרב שהכיר הכי טוב היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
כל ערב הוא ואימו היו קוראים “קריאת שמע על המיטה” ואז “המלאך הגואל אותי” ולבסוף “בן אדם עלה למעלה עלה”. ערב אחד כשהם סיימו לשיר יחד “בן-אדם עלה למעלה עלה”, שאול נרדם וחלם חלום.
ובחלום בהתחלה שאול התלבט האם לעלות לארץ או לא? הרי מצד אחד, בארץ שוררת צינה גדולה וקשה. מצד שני, עכשיו זאת השנה השישית מאז שנת השמיטה האחרונה ואם לא יעלה השנה לארץ, לא יוכל לקיים את מצוות השמיטה. כי זה מצווה מהמצוות התלויות בארץ.
פתאום עלה במוחו של שאול רעיון. הוא ילך לרב-קוק וישאל אותו מה כדאי לעשות: האם לעלות לארץ או לא? שאול התלבט האם נכון ללכת לשאול את הרב ולבסוף הוא החליט שזה רעיון טוב. בחלומו הוא נסע לתל-אביב יפו ועבר את על כל ספרי האורות שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובסוף ראה את הרב קוק מול עיניו.
שאול שאל אותו האם לעלות לארץ או לא. הרב-קוק ענה לו כך: “אם אתה רוצה לקיים את מצוות השמיטה- אל תלך, כי בארץ יש צינה גדולה כל כך עד שלא יהיו פירות עם קדושת שביעית וכמעט אין חקלאות. אבל אם אתה רוצה לקיים את מה שאמרו נביאי האמת, לחזור לארץ ולבנות אותה- תלך”.
שאול יצא מיפו והגיע הביתה בשלום עם שאלה פתורה.
בבוקר שאול התעורר ואמר לאמא שלו: “אמא, נכון שיהיה עולם אחר בארץ ישראל כשיהיה בית המקדש השלישי?”
אמא שלו ענתה: “כן, וודאי”.
“אז בואו נחזור לארץ ונראה מה יקרה”.
“רעיון טוב” אמרה אמא, “מחר נעלה לארץ”.
