העלייה שלי מאתיופיה /אלמיטו דמאלו
היי, קוראים לי אלמיטו דמלאו ועליתי מאתיופיה לישראל בגיל 8 , נולדתי בעיר גונדר שבאתיופיה רציתי לשתף אתכם בסיפורי הנחמד, אתיופיה היא ארץ יפה ומלאה בכל טוב יש בה עצים ,הרים גבעות, נהרות ,מפלים ושקט ושלווה תמיד מילאו את הבית, הרגשתי שמחה בלב ורוגע נעים מסביב, כשהבטתי דרך חלון ביתי ,מתחת לחלוני נהניתי לראות שם חמור עובר עם ערימת שחת על גבו ,את החמור סחב בעזרת חבל קצר נער קטן וצנום ומצנפת צבעונית על ראשו, מבעד לחלון ביתי נשקפו להם גם נחלים שזורמים בעוצמה אדירה, המים הלבנים מרהיבים כל כך והנוף הנשגב והנפלא מדהים כל כך, במורד הרחוב היו להן בקתות גדולות, הן היו עשויות מטיט והיה מצויר עליהם מגן דוד ,התקרה הייתה עשויה מרעפים פשוטים ,גדרות מלבנים הקיפו כל בקתה ולכל בקתה הייתה חלקת אדמה שבה גידלו ירקות ולידן הסתובבו להן הכבשים והתרנגולות, על החבלים שהיו ליד הבקתה היו תולים כביסה ובגדים וחולצות צבעוניות ועוד, לייבוש על החבל, על תלולית קטנה של אבן היו מונחים כלים מיוחדים ומאכלים מיוחדים כמו ווט וא”ינגרה, מחלון ביתי השתקפו מרחוק מראות שראיתי ואותם לא אשכח ,שטחי אדמה רחבים מאוד ועובדי אדמה שאת הקרקע היו עובדים ומנסים לשתול בה את החיטה, מדהים היה לראות את החול מתפזר ברוח וגרגירי החיטה עפים ברוח ולמרות שהשמש קופחת עליהם לא וותרו ועבדו את האדמה באהבה רבה , גם כשראיתי את הנוף היפה והחיטה והאנשים והבתים הנפלאים חשבתי בליבי “אני מתגעגעת לארץ ישראל שסבא סיפר לי עליה באהבה גדולה כל כך” . חלמתי אליה להגיע .
וכך היה סיפור עלייתנו לארץ ישראל.
יום אחד הגיע אלינו איש מיוחד שרק אחר כך הבנתי שהוא היה שליח מארץ ישראל , שמו היה משה ,הוא היה גבוה עם שער מתולתל ועיניים חומות וגדולות ועל ראשו הייתה מצנפת כחולה, הוא דפק על הדלת ושאל :”האם גרה כאן משפחת דמלאו”? ועניתי שכן, הוא המשיך לשאול:” איפה הורייך?”
בהתחלה לא הבנתי למה הוא מחפש את הוריי ושאלתי אותו :”למה אתה מחפש את הוריי?”
” אני חבר של הורייך ” הבנתי שמשהו מסתורי קורה כאן ואמרתי לו שהם יחזרו מעבודתם בעוד שעה קלה ,הוא אמר שיחכה להם בחדר האורחים ,הכנסתי אותו פנימה והוא הוציא ספר תהילים קטן ועל כריכתו היה מצויר מגן דוד ושאלתי אותו :”מה אתה מחזיק בידך”?
אך הוא לא ענה והצעתי לו, אם הוא רוצה לאכול כי רק בבוקר אמי בישלה אוכל וראיתי אותו יושב וקורא בספר במרץ רב ,אחרי שעה קלה הגיעו הוריי ומשה ביקש מהם אם אפשר לדבר איתם בפרטיות בחדר הצדדי ,הייתי סקרנית מאוד לדעת על מה הם מדברים אבל לא שמעתי כלום חוץ ממלמולים ואז חשבתי שאולי הגיע לכאן כדי לשכנע את הוריי לעלות לארץ ישראל קיוויתי כל כך אליה להגיע כי סבא לא הפסיק לספר לי שהיא ממש יפה וטובה ושבירושלים עיר בירתה של ישראל יש מקומות קדושים ונופים נפלאים ותמיד נעשה הכול כדי להגיע אליה.
אחרי שעה וחצי יצאו משה והוריי מהחדר והוריי פנו אליי ואמרו לי לא לגלות לאף אחד שראיתי את משה ,אחרת השכנים ילשינו שאנחנו עוזבים, ולא הבנתי למה זה אמור להיות סוד, שבוע אחרי שיחתם , לילה אחד הוריי העירו אותי באמצע הלילה ואמרו לי לארוז את חפציי כי אנחנו צריכים להזדרז לבית הכנסת ומחכה לנו שם הפתעה נעימה, פתאום הרגשתי שהלב דופק כל כך מהר ,התרגשתי מאוד ודמיינתי את עצמי כבר בארץ ישראל ,הוריי מיהרו לארגן את שני אחיי הקטנים ,כשהגענו ראינו משאית גדולה מחכה לנו עלינו עליה ונסענו, אני שמרתי בקפידה רבה על תיקי ,כי בתוך התיק היו החפצים החשובים לי ממש שרק אותם יכולתי לקחת איתי וחשובים לי מאוד כמו :דגל אתיופיה, הבובה שלי ואת הספר האהוב עליי ותוך כמה דקות נרדמתי, כשהתעוררתי ראיית מטוס ענק, משה והוריי ואחיי רצו אל המטוס במהירות רבה ונכסנו פנימה התיישבנו בספסל הראשון ותוך דקות ספורות נרדמתי שוב. אחרי שלש שעות הגענו לישראל וירדנו מהמטוס ואבא התכופף כדי לנשק את אדמת ארץ ישראל , גם אמא בכתה מהתרגשות כי החלום שלנו התגשם ,אחרי כמה חודשים עברנו למרכז קליטה שבו היינו שנתיים וחצי ואחר כך עברנו לפתח תקווה ,הוריי התקשו לדבר בשפה העברית מכיוון שלא ידעו אותה והיה קשה קצת להתאקלם, בגלל המנהגים והתרבות, הכל שונה ,אבל עם הזמן התרגלנו ולמדנו את השפה העברית, המאכלים שלנו שונים ,אבל הם מאוד טעימים ויש לנו מאכל מסורתי הוא נקרא אי”נגרה הוא, סוג של לחוח אבל קצת שונה ועכשיו אחרי שהתאקלמנו יותר קל לנו ,אנחנו אוהבים את ארץ ישראל ממש ,כאן זה בית ,כאן זה לב ,אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים ,אני מכאן ,אני שייכת כחלק משרשרת הדורות וזה כל הסיפור.
הסוף.
