“רמי שב ותענה על המבחן!” צעקה גברת אזולאי המורה למתמטיקה.
“אבל סיימתי” אמר רמי בקול מבוהל. כולם הסתכלו עליו כזר.
“מה זאת אומרת סיימת? את הכל?!” שאלה גברת אזולאי.
“כן את הכל” אמר רמי ושם את מבחנו על שולחנה של המורה. המורה בחנה את המבחן במבט מופתע, רמי הוא ילד מאוד חכם ותמיד מקבל 100 במבחנים, אף אחד לא אוהב אותו בגלל זה. הוא רק בכיתה ד’ אבל עדיין הוא היחיד שמצליח לענות כל כך מהר על מבחנים. (אולי זה כי הוא קורא כל הזמן ספרים בעובי של מאות עמודים וחוקר כל הזמן).
“בסדר, אבל אתה צריך להישאר לשבת בשקט עד שכולם יסיימו” אמרה המורה.
רמי חזר למקומו ובהה החוצה דרך החלון. לפתע הוא הבחין באדם זקן יושב לבדו על הספסל בחצר. המבטים שלהם נפגשו והזקן סימן לו שיבוא אליו. רמי ניצל את העובדה שהמורה עזרה למישהו וחמק מהכיתה. ברגע שהתיישב ליד הזקן הרגיש רמי שהוא עשה את הדבר הנכון. הזקן נראה עצוב ובודד. הם פתחו בשיחה, בהתחלה היה לו קצת מוזר ומביך לדבר עם מישהו שהוא לא מכיר, אבל מהר מאוד השיחה התפתחה ורמי הרגיש כאילו הם מכירים כבר שנים.
לזקן מסתבר קראו הרמן. הרמן הציע לרמי עוגיות שקנה במאפייה ממול. רמי סיפר לו על המשפחה שלו והרמן מצידו סיפר שאין לו ילדים ושאשתו נפטרה לפני שנה. הרמן זיהה אצל רמי משהו בעיניים שהזכיר לו את עצמו כשהיה קטן. כילד הוא סיפר, הרמן היה שנוא מאוד ומבודד, אף אחד לא דיבר אתו בכיתה במשך חודשים! הוא סיפר שהוא היה התלמיד המצטיין שנה אחר שנה ובגלל זה כולם שנאו אותו. רמי לא האמין למשמע אוזניו- הלא זה בדיוק המצב שלו!
“ומה עשית? איך הצלחת להתגבר על זה? זה ממש סיוט”. “או אז ככה” הרמן פתח בסיפור:
“בקום המדינה פרצה מלחמת השחרור. אני הייתי בן 18. התגייסתי לצבא לחיל ההנדסה. שם, מפקד אחד קלט שיש לי כשרון מיוחד, הוא אתגר אותי להמציא המצאה שתגן על החיילים היוצאים לקרב. לא ישנתי בלילות רק חשבתי ועבדתי יומם ולילה על ההמצאה שלי. לאחר כמה ימים חזרתי אל אותו המפקד (שלא אשכח לעולם) עם שחפ”צ מיוחד נגד כדורים המגן על כל מי שלובש אותו. מאותו רגע התחילה תקופה מדהימה בחיי. כולם דיברו על ההמצאה שלי ורצו להיות בקרבתי. “חברים” שלי מביה”ס הגיעו והציעו לעזור לי… פתאום הייתי מרכז העניינים. אנשים הבינו שלהיות חכם זה לא רק אומר שאתה חנון ושלא כדאי להיות חבר שלך. באותם ימים גם פגשתי את אשתי והחיים התחילו להסתדר. אתה מבין רמי? כל מה שאתה צריך זה להשתמש בכישרון ובשכל שלך ולהראות לכולם כמה שווה להיות חברים שלך. קדימה! תמציא משהו שיעשה שינוי”.
רמי ישב וחשב, הוא חייב להצליח לחשוב על רעיון ממש מעולה, משהו שישנה באמת. הוא הפליג במחשבות כשפתאום שמע קול קורא לו שוב ושוב:
“רמי! רמי ! אתה יכול לצאת, כולם כבר סיימו את המבחנים שלהם ויצאו הביתה, אתה ישן פה על השולחן כבר שעות!”
רמי קם בבהלה- הוא הסתכל החוצה אל החצר וראה שם את הספסל עומד ריק מאדם רק ציפור קטנה יושבת ומנקרת פירורי עוגיות. הוא חטף את ילקוטו ורץ הביתה להתחיל בעבודה על ההמצאה שתשנה את חייו.
