הטבעת שניגנבה למלך
ליפני שנים רבות היה מלך שגר בארמון גדול מאוד. היו למלך הרבה שדות וקרקעות וכן תכשיטים ומטבעות זהב. למלך היה יועץ שגם היה חבירו הטוב ביותר. שמו היה דודו דיינו. את כל עסקי המדינה היה נותן לנהל בידיו. כאשר היה נתון בבעיה קשה המצריכה פיתרון מורכב היה נעזר בשירותיו. יום אחד יצא המלך למסע ציד באיזור כפרי מיוער בין עצי סרק עבותים ושדות מוריקים. למסע זה התלווה גם היועץ דיינו. אף אחד לא ידע אך מאחורי החזות הנאמנה של דיינו עמד שקר גדול. הוא היה אדם ערמומי ושקרן הרוצה לגזול את כספי המלך ולמלוך במקומו. בדרך כלל המלך מניח את הטבעת במגירה סודית נעולה אך הפעם שכח לעשות זאת. במהלך הצייד ביקש מדיינו לשמור על הטבעת ולהחזיר לו לאחר הצייד. למרות זאת, דיינו לא התכוון להחזיר את הטבעת למלך כי זו היתה חלק מהתוכנית שלו. עם הטבעת הוא תכנן לאשר אישורים ולהחתים אותה על כל מיני מסמכים שיתנו לו לקבל את המלוכה בקלות. לאחר מכן המלך ביקש מדיינו להחזיר לו אותה אך דיינו הכחיש מכל וכל את העובדה שהמלך נתן לו. במקום זאת אמר לו שאולי הוא שכח ושם אותה במגירה הסודית שלו. המלך ענה לו כי הפך בחיפושים את כל הארמון אחריה ולא מצא. המלך היה עצוב שלא מצא את הטבעת והוציא כרוז המודיע שכל מי שימצא את הגנב שגנב את טבעת המלך יקבל אלף מטבעות זהב. באותה עיר התגוררה משפחה יהודית שהתכוננה לחג הפסח. לאבי המשפחה קראו יעקב. הוא היה בעל לב רחב והושיט עזרה לכל מבקש. לדוג’ כאשר היה עובר ברחוב ורואה עני היה נותן לו את רוב הכסף שהיה בארנקו. אשתו היתה כועסת על מנהג זה מאוד כי לפעמים לא היה נשאר כסף לקניות לבית שלהם. באחת הפעמים שבהם התווכחו על זה שאין כסף בבית בגלל שיעקב מפזר את הכסף שמעו את הכרוז של המלך. האישה דרשה מיעקב ללכת באופן מיידי ולהודיע למלך שהוא מצא את הגנב. יעקב התנגד לעשות זאת וטען:” כיצד אלך אל המלך ואומר שמצאתי את הגנב כאשר דבר זה לא באמת נכון? הרי הוא יתלה אותי על השקר הזה”. היה זה לפני חג הפסח ובביתם לא היו מצרכים לחג ובגלל זה אשתו היתה מאוד דאוגה ורצתה שילך למלך ויקבל את אלף הזהובים בתמורה למידע על הגנב. למחרת בבוקר קם היהודי והלך אל ארמון המלך כדי להודיע לו שהוא יודע מי הגנב. כאשר הגיע לשם ראה שהמלך הכין סעודה גדולה לאוהביו. המלך שאל אותו לשמו של הגנב. יעקב גמגם ולא אמר את שם הגנב מיד אלא הוא מזמין את המלך לסעודת ליל הסדר ושם הוא יגלה את שמו. בסעודת ליל הסדר הגיע המלך לביתו של יעקב והשתתף בסעודה. לכל אורך ההגדה כאשר יעקב ומשפחתו שרו ואמרו את ההגדה המלך היה חסר סבלנות ורצה לדעת את שמו של הגנב. לקראת סוף ההגדה המלך התכוון לקום מכסאו ולהרוג את יעקב על כך שהוא מבזה אותו ולא אומר את שם הגנב. מיד באותו רגע התחילו לשיר את השיר “די, דיינו, די , דיינו” והם צעקו בקול גדול את המילים הללו. שמע המלך את שמו של דיינו והבין כי הוא הגנב. הודה ליעקב והביא לו אלף זהובים.
