סיפור על מצוות
פעם חי לו איש אחד עם אשתו ,בנו והמשרת שלו. יום אחד הבן רצה לצאת לגינה וראה קן של ציפור על עץ. הוא היה סקרן לראות מקרוב את הקן. הוא טיפס על העץ ושמח לראות גוזלים בקן ואמא ציפור מאכילה אותם. כאשר רצה לרדת פחד מאוד והתחיל לצעוק לכל עבר “הצילו ,הצילו”. באותו זמן אביו סיים להכין את ארוחת הצהריים ואז צלצל בפעמון לקרא למשרת. המשרת הגיע אל האיש והוא ציווה אותו לקרוא לבנו הביתה. חיפש המשרת בכל מקום את הבן ולא מצא. הוא אמר לאדון כי בנו לא נמצא בשום מקום. האדון הופתע כי המשרת לא מצא אותו ולכן יצא בעצמו להוסיף בחיפושים אחריו. לבנתיים הבן ממשיך לצעוק לעזרה למישהו שישמע אותו. לפתע מאחד הרחובות הוא שמע קולות של צעקות. הוא הסתכל לכל הפינות ולא ראה דבר עד שבסוף הרחוב בפינה קטנה ראה עץ גדול שממנו בקעו הקולות. הוא התקדם לעבר העץ ובתוך כך ראה דמות של ילד עליו. הוא שאל “מי שם?” הילד ענה “מי זה? האם אתה אבא?”. אביו ענה לו “כן, זה אני?” האם אתה דוד ישראל? איך הגעת לשם?” הילד ענה לו:” ראיתי קן של ציפור והייתי סקרן לראות את האפרוחים. ועכשיו אני מפחד לרדת. האבא הביא סולם ואמר למשרת לעזור להוריד את בנו והם הלכו יחדיו לבית.
זה הוא סיפור משל ונימשל. הקן הוא הרצון שלנו לעשות מצוות. אם נקיים מצוות מתוך רצון טוב וכוונת הלב אז המצוות יהיו מושלמות וישפיעו טוב עלינו ועל האנשים והעולם. אך אם לעומת זאת נחסיר מהמצווה את הרצון הטוב אז לא הצלחנו לקיים אותם בשלימות כמו שצריך להיות. בנוסף לכך כשלא מקיימים עם כוונת הלב חסר מהמצוה את העיקר
