בבוקר מואר משמש בהירה יפה וחמימה השולחת את קרניה לכל עבר ולכל מזמין. היום יוני מופסאודו היה החלטתי. זאת היתה הפעם האחרונה שהוא מקבל 99 במבחן השנתי, מפספס את הסל ברגע האחרון במשחק כדור סל ומפסיד לאח הקטן שלו, חמישה פעמים ישר במונופול. הוא החליט לברוח. הוא פשוט לא יכל להמשיך כך. היה לו מספיק מילדים אחרים דורכים עליו כל חייו. אם זה היה ממשיך, אז הוא לא יוכל לחשוב עם עצמו, בלי שעצב יציץ בראשו. הכל התחיל לפני שנה, כשיוני היה בכתה ה’ בבה”ס יובל. יוני היה באמצע משחק כדור רגל, כאשר הוא בעט את הכדור אל השער, אבל מצמץ ופספס. זאת הייתה הסיבה למה יוני מופסאודו רצה לברוח מהבית. הוא התחיל לארוז. ואז, הוא נזכר בשיר שאמו תמיד שרה לו כאשר יוני היה מפוחד או עצוב. הוא לא יכל לעזוב אותה, אפילו אם הוא היה מפסיד…. באותו רגע הוא נזכר למה הוא רצה לברוח. הוא החליט ששום דבר לא ישנה את דעתו, וברח או, העמיד פנים שהוא ברח. הוא באמת התחבא בארון שההורים שלו לא השתמשו בו. הוא נהנה מהגאונות שלו. אבל האח הקטן שלו כן השתמש בארון וכאשר יוני היה באמצע ארוחת ערב, אחיו פרץ
לארון. יוני נבהל כל כך שנפל אחורה. ראשו נקש על הארון, הוא שמע רעש מוזר והכל נהיה שחור. יוני נפל במהירות רבה בין צללים ואורות, צבעים וצורות ושקט וקולות ופתאום הוא נחת בחדר לבן עם כל מיני מכונות מוזרות ובקבוקים מלאים באבק בצבעים שונים. היו אנשים המסתובבים סביבו. “הממ ”אמר אחד “מה יש לנו כאן?” הוא בחן את יוני כאילו שהוא היה חייה מוזרה. “מה שמך? תענה לי!” אמר איש אחר. “א-אני יוני מופסאודו” ענה יוני “אני רק ילד קטן שתמיד מפסיד”. “אהא !” צעק האיש “אנו אוסרים על מפסידים! לך! ושלא תחזור!” יוני נבהל כל כך שהוא רץ בלי לחשוב. אוי הוא חשב מה עלי לעשות עכשיו? והוא רץ ישר לידיים של האיש זר עם פרצוף קשוח. אבל, כאשר הוא דיבר, הוא נשמע נעים מאוד “שלום יוני” הוא אמר “א-איך ידעת א-את שמי?” יוני שאל. “יש לי את הדרכים שלי” אמר האיש “אני יודע שאתה מפסיד, ואני רצה לעזור.” “איך?” שאל יוני בסקרנות. “לי יש קבוצה של אנשים שתמיד מפסדים וטועים. אתה יכול להצטרף.” סיים האיש בהתרגשות “אבל אתה צריך לעבור מספר מבחנים ואז תוכל לבחור”. הוא אמר. “אני אנסה לעבור את המבחנים” הסכים יוני. ואז, כאילו בקסם, יוני מצה את עצמו על לוח מונופול ענק.
המשחק התחיל מיד. יוני נע מכאן לשם. זה נראה כמה חמש דקות, אבל זה היה שעה לפני שהמשחק נגמר ויוני הפסיד. המשחק הבה היה כדור סל יוני תפס את הכדור ומסר את הכדור. זה היה כיף! הוא המשיך לשעות היה לו אכפת יותר שיהיה לו כיף מאשר לנצח. ואז הוא הפסיד. לאחר מכן היה מבחן שבו הוא קיבל 99. זה היה מעצבן. אבל, באותו רגע הוא הבין שהוא לא באמת מפסיד. לא היה משנה שהוא הפסיד, כי היה לו כיף! וזה היה העיקר. בדיוק אז, האיש חזר. “ניצחת! אתה רוצה להיצרף אלינו?” שעל. חיוך רחב התפשט על פנו של יוני. “לא” אמר “אני הבנתי שאני באמת מנצח כי אני אהב את זה” ומיד יוני מופסאודו נפל אחורה על הארון הישן בביתו.
