מארץ לארץ הכל השתנה
———————————————–
מאת נועם לוי – כיתה ג1
שלום, אני שמואל ואני בן 10. אני גר בתל אביב.
החלום שלי הוא להיות כדורגלן מקצועי, אם אתם רוצים לשמוע את כל הסיפור בואו נתחיל מהתחלה.
זה היה יום אחד, חזרתי הביתה אחרי בית הספר. כשהגעתי לבית ראיתי עצב בהורים שלי. שאלתי אותם… מה קרה ?!? והם אמרו לי שאנחנו צריכים לעבור דירה. אמרתי אנחנו נשארים בתל אביב ?הם אמרו לי שלא, ואנחנו עוברים לארצות הברית. הייתי מאוד עצוב ורצתי לחדר.
יום למחרת, כשהתעוררתי, לא דיברתי עם ההורים שלי כי כעסתי עליהם. הלכתי לבית ספר אמרתי לחבר הכי טוב שלי אורי שאנחנו עוברים דירה לארצות הברית.
בהתחלה הוא חשב שזה בדיחה אבל אז הוא ראה את הפרצוף הרציני שלי ואז הוא הבין והתחלתי לבכות.
הוא ישר ענה לי שיש לי מזל שבארצות הברית יש מלא דברים מעניינים וכיפיים. אפילו הוא סיפר לי שיש קבוצה כדורגל מאוד טובה שם. הוא גם הוסיף שהוא יתגעגע אליי מאוד.
ברגע ששמעתי את המילה כדורגל, פתאום התחלתי לשמוח ונשארתי כל היום עם חיוך על הפנים.
חזרתי הביתה ורצתי להורים שלי ואמרתי להם שאני כבר לא עצוב. סיפרתי להם על השיחה שהייתה לי עם אורי, החבר שלי.
אחרי חודש של המתנה, ארזנו את המזוודות ואלכנו לשדה התעופה. אחרי 12 שעות במטוס, נחתנו בארצות הברית.
הגענו לבית הענק עם גינה מאוד גדולה עם דשא. ישר הוצאתי את הכדור שלי מהתיק והתחלתי לשחק.
פתאום נזכרתי שהבטחתי לאורי שאני אתקשר אליו כשאגיע. לקחתי את הטלפון של אבא וחייגתי אליו. ומאז אני מתקשר אליו כל יום.
סוף
