הגאווה / דביר משה איזר
לפני שנים רבות, היה איש שכל הזמן התגאה, הוא חשב שהוא מושלם.
בגלל שהוא כל הזמן התגאה אנשי העיירה לא אהבו אותו.
אותו איש הלך לרב של העיירה ואמר לו, כל אנשי העיירה שונאים אותי. ענה הרב האם עשית להם משהו? ענה האיש: “לא, לא עשיתי להם שום דבר.” – “באמת? שאל הרב? – “האמת הרב, אמרתי להם שאני יותר יפה מהם וחכם ענה האיש” – “אהה… אמר הרב אתה התגאית…” ענה האיש: “אתה צודק הרב אני עשיתי משהו לא טוב ואני אתקן אותו.” הלך האיש לביתו והתקשר לגברת ברכה ואמר: “סליחה גברת ברכה על כל מה שעשיתי לך. אני מתנצל. את יכולה לסלוח לי? ” – ענתה: ” אני לא סולחת!” וגברת ברכה ניתקה. האיש התקשר לחיים. הוא אמר לחיים: ” אני מתנצל על כל מה שעשיתי לך.” ענה חיים: “אני לא סולח!” וניתק האיש התעצב אל לבו. אף אחד לא סלח לו.
הוא חזר לרב ואמר לו: “אני בקשתי סליחה אבל אף אחד לא סלח לי.” אה…” אמר הרב, “תנסה לעשות משהו שישכנע אותם “. “טוב” אמר האיש והלך לביתו. האיש חשב וחשב עד שעלה רעיון במוחו. הוא ילך למכולת יקנה ממתקים ישים בשקית יפה ויביא לכולם. אף אחד מהם לא היה בבית. כולם התארגנו לעשות לו מסיבה. הרב אמר להם שהאיש מתנצל מכל ליבו. בערב, הם הזמינו אותו אליהם והכינו לו הפתעה. האיש הגיע ושמח שכולם חוגגים לו. הוא לא האמין… כולם סלחו ועשו מסיבה גדולה. כולם בירכו אותו ושמחו ואפילו כתבו לו שלט ענקי ובו כתוב אנחנו סולחים לך! וכך כולם הפכו חברים שלו.
