התחרות
זה קרה בתחילת שנה הייתי בכיתה ד והמורה אברום הכריז על “תחרות קארטינג” (תחרות מכוניות מרוץ) .
שמי רונן ואני לומד בבית ספר “שילה” בחדרה.
מאוד רציתי לזכות בתחרות וניסיתי לשכנע את אבא שלי שירשה לי להירשם לתחרות. בהתחלה אבא לא הרשה. ניסיתי לשכנע אותו כרבע שעה לבסוף אבא הרשה לי להירשם לתחרות.
למחרת הלכנו לקארטינג “אני רוצה ללכת לכאן כל יום” אמרתי לאבא ואבא הרשה, “בחודש הבא יש את התחרות” אמרתי לו .
כעבור חודש נסענו למכון הקארטינג השופט הסביר את החוקים הבאים:
1.אסור לצאת מהשוליים.
2.אסור להתנגש אחד בשני.
3.אסור לרמות.
4.לא ללחוץ על הברקס והגז בו זמנית כי האוטו ייעצר.
5.אם נתקעתם תרימו יד ואל תצאו מהרכב.
התרגשתי מאוד לפני התחרות, השופט הזניק את המתחרים ויצאנו לדרך.
בסיבוב הראשון הייתי בין האחרונים אבל בסיבוב האחרון גמרתי במקום 3.
אבא שלי היה מאוד גאה בי ואמר לי שמחר הוא יביא אותי לחצי גמר. למחרת אבא שלי לקח אותי לגמר. בסיבובים הראשונים התחלתי ממש טוב ולאט לאט הזדחלתי לכיוון מקום ראשון.
בסיום המרוץ גמרתי מקום 2 ועליתי שלב. אותו לילה בקושי הצלחתי להירדם מרוב התרגשות ולחץ.
בבוקר קמתי ממש מוקדם כדי שאוכל להתאמן אבל אז ראיתי את הרכב שלי מנופץ. הסתכלנו במצלמות וראינו שאחד המתחרים ניפץ את הרכב כדי שנפסיד. אני לא התייאשתי והלכתי למצוא חפצים שיוכלו לתקן את הרכב ואז 20 דקות לפני סיום המרוץ הצלחתי לגמור לבנות את הרכב. לא היה מאושר ממני. עליתי על המסלול ונתתי את כל מה שיש לי.
במרוץ עקפתי את כולם והייתי כל המרוץ מקום ראשון. בסיום המרוץ ניצחתי מקום ראשון. קיבלתי מדליית זהב התרגשתי מאוד כי זאת הייתה בין הפעמים הראשונות שנסעתי על רכב קארטינג ובסוף ניצחתי.
כשחזרנו הביתה הודיתי לאבא שלי שהסכים לי ללכת לתחרות ושניצחתי רק בגלל שהוא עודד אותי ורק בזכותו ניצחתי.
