תעלומת גוש קטיף. כתב: איתן וייץ ג1
שלום, אני דוד ואני בן תשע. יש לי שישה אחים ויש לי גם כלב שקראים לו טויי.
לפני יומיים עברנו לגור בישוב נווה דקלים שבגוש קטיף. התרגשנו מאוד לקראת המעבר ,במיוחד מזה שנגור קרוב לים.
כשנכנסנו לבית החדש אני והאחים שלי עזרנו להורים לפרוק את כל הארגזים.
פתחתי את הארון שבעלי הבית הקודמים השאירו בחדר השינה שלי וראיתי קופסה קטנה בצבע צהוב. רצתי מיד לאמא וספרתי לה על הקופסה שמצאתי. אמא אמרה שלא ניתן להחזיר לבעלי הבית הקודם את הקופסה ולכן אני יכול לקחת אותה לעצמי.
שמחתי ופתחתי את הקופסא ובתוכה ראיתי מפתח ומפה. פתחתי את המפה וראיתי שמצויר בה גן השעשועים שמתחת לבית שלנו. היה סימון אדום באזור שמתחת למגלשה הכתומה.
החלטתי לשמור בסוד את התגלית שלי ולבדוק מה באמת מסתתר מתחת למגלשה בהזדמנות הראשונה. הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר מאוחרת. החלטתי לעלות לחדרי שבקומה העליונה וללכת לישון במחשבה שמחר אלך לחפור מתחת למגלשה הכתומה מיד לאחר הלימודים.
בלילה היה קשה לי מאוד להירדם. הייתי סקרן מאוד לגלות מה יש מתחת למגלשה הכתומה.
קמתי מוקדם בבוקר והחלטתי ללכת לגן השעשועים לפני תחילת הלימודים. לקחתי את המעדר ויצאתי מוקדם מהבית. השארתי פתק לאמא ובו כתבתי שיצאתי מוקדם לבית הספר. בדרך לגן השעשועים חשבתי לעצמי שאני מקווה שאף אחד לא יראה אותי חופר בגן השעשועים.
כשהגעתי ראיתי שאין לי ממה לחשוש. אין אף אחד ברחוב. חפרתי בנקודה שסומנה במפה ודי מהר הגעתי עם המעדר למשהו שהיה קשה כמו ברזל. ניסתי להוציא את החפץ החוצה. חשבתי לעצמי שאולי מצאתי תיבת אוצר אבל כשהוצאתי את המציאה גיליתי שמדובר בקופסת ברזל בינונית בערך בגודל של מגירה. הקופסא הייתה נעולה עם מנעול ואז הצטערתי שלא הבאתי איתי את המפתח שמצאתי יחד עם המפה.
החבאתי את הקופסא שמצאתי בין השיחים וכמובן שדאגתי להחזיר את החול שהוצאתי בבור שיצרתי מתחת למגלשה.
בסיום יום הלימודים רצתי ישירות אל גן השעשועים והוצאתי את הקופסא מבין השיחים. נשרטתי בידי וירד לי דם אבל זה לא הפריע לי העיקר שהצלחתי להוציא את הקופסא.
צעדתי הביתה וכשנכנסתי מיד רצתי לחדרי לקחתי את המפתח שמצאתי בארון שבחדרי ולשמחתי המפתח התאים לפתיחת הקופסא בדיוק כמו שחשבתי.
בקופסא גיליתי דגם של בית עשוי כולו מכסף טהור. על הבית היה חרוט באותיות שחורות את השם אלדד כגן עזה 1927.
הלכתי בהתרגשות אל אמא שישבה וקראה ספר בסלון. הראיתי לאמא את מה שמצאתי וסיפרתי לה איך הגיע הדגם הזה אלי. אמא הסתכלה על הדגם והסבירה לי שפעם הייתה התיישבות בחבל עזה וכנראה שמישהו החליט לטמון באדמה את הבית למזכרת.
שאלתי את אמא איך בעלי הבית הקודמים מצאו את הדגם הזה ואמא לא ידעה לענות. אבל הציעה שנחפש יחד מידע באינטרנט על אלדד כגן.
לאחר חיפוש ארוך מצאנו פרטים על אלדד כגן. החלטנו למצוא אותו או את הילדים שלו ולהחזיר לו את הדגם. לקח לנו כמעט שנה למצוא את אחד הילדים שלו וביום שבו היינו בדרך לבן הבכור שלו שמענו ברדיו שהוחלט לפנות את גוש קטיף ולגרש את כולנו מהבית.
המשך יבוא…
