היו היה בדובאי, ילד שקראו לו בר כוכבא.
ערב שבת אחד, כאשר אבא הלך לבית הכנסת, אמא והילדים הדליקו נרות שבת. לאחר מכן, אבא חזר מהתפילה, נתן ברכת שבת לכל הילדים
וכולם שרו שירי שבת. המשפחה שרה את השירים שלום עליכם ואשת חיל.
לאחר השירים והברכות, המשפחה כולה יצאה לחצר, השולחן היה ערוך במפה לבנה, כלים לבנים ויפים וגביע קידוש מכסף. על השולחן היו ברכונים של שבת, המון סלטים. חלות גדולות ויפות שכבו מתחת למפה לבנה.
אבא ובר כוכבא עשו יחד קידוש. לאחר הקידוש, כולם נכנסו לבית כדי ליטול ידיים, ולפתע כשיצאו חזרה לחצר, ראו אריה גדול מתחת לשולחן.
כולם פחדו מאוד מהאריה, חוץ מילד אחד, שקראו לו בר כוכבא.
בר כוכבא היה קטן, בן שנתיים, אבל כבר בגיל הזה, חשב שהאריה הוא בכלל כלב. האריה שאג שאגה גדולה, בגלל שהוא אהב את בר כוכבא ישב ובכה והאריה בא אליו והרים אותו על גבו והתחיל לרוץ מחוץ לחצר.
ו”האריה” היה כמו כלב בשביל המשפחה הזו.
מסר: לא לדאוג ולא לפחד כי ה’ תמיד עוזר לנו ובסוף הכל מסתדר לטובה.
