שם הסיפור: להפסיד ולנצח
כתבה: עדי רוקח
ביה”ס: ממ”ד תורני אחי”ה
יישוב אבני חפץ
שלום קוראים לי אפרת ואני בכיתה ו’ אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי לפני שלושה ימים בכיתה .
המורה עדן הודיעה על תחרות כיתתית שעומדת להתקיים ביום ראשון הבא . הכיתה תתחלק לשתי קבוצות ובראשן תעמודנה שתי בנות. כול הכיתה הצביעה ולמורה היה קשה לבחור. חברה שלי הודיה הציעה שנערוך הצבעה. המורה הסכימה עם דבריה אך אמרה שזה ידחה למחר .
אחרי 10 דקות שהמורה הסבירה על המשחק ועל החוקים שלו נשמע הצלצול. חלק מהבנות נשארו בכיתה ואני בניהן . קבוצה של בנות ישבו ליד נועה והתרגשו מהתחרות הקרבה .
נעה היא הילדה הכי יפה ומקובלת בכיתה. זה היה ברור שנעה תיבחר , לא אני זה בטוח .
בקושי שמתי לב על מה הן מדברות שמתי לב רק שנועה שמחה ומתרגשת . אני קראתי ספר בשולחן שלי .בצלצול הבנות נכנסו לכיתה ואני המשכתי לקרוא את הספר שלי עד ששירה נכנסה לכיתה. שירה נכנסה לכיתה וראתה שאני קוראת ספר היא באה אלי והתחילה לצחוק עליי ולעצבן אותי .כול הבנות שמעו את דבריה של שירה והתחילו לצחוק עליי . הן קראו לי בשמות גנאי ” חנונית” , “מוזרה ” וכאלה .
המורה נכנסה לכיתה והרגיעה את הרוחות . בקושי הצלחתי לעצור את הדמעות אבל שמחתי שיום הלימודים נגמר וחזרתי הביתה .
כשהגעתי הביתה נכנסתי לחדר והייתי עצובה , אמא שאלה מה קרה ואני השבתי שהכול בסדר ושיש לי הרבה מבחנים להתכונן אליהם .
נכנסתי למיטה וחשבתי לעצמי , מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את המצב הזה . הגיע הזמן לעשות שינוי , הגיע הזמן שיתייחסו אליי יפה ושילמדו לכבד אותי .
למחרת בשיעור ספורט המורה עדן שאלה מי רוצה להיות ראש קבוצה . אני החלטתי להרים יד וכול הבנות הסתכלו והתחילו לצחקק ביניהן . גם נעה ויעל הרימו את היד .
כעת הגיע שלב ההצבעה לנעה הצביעו כולן , ליעל הצביעו עשר בנות ולי הצביעו רק שתיים .
הרגשתי קצת מושפלת אבל בדיוק כשהתחלתי לצעוד לכיוון הספסל נעה צעקה ” היי , חכי רגע ” . לא הבנתי אל מי היא מדברת .
הסתובבתי ושאלתי אותה ” את מדברת אליי ?” נעה חייכה והשיבה ” כן ” . לעיניי כולם נעה אמרה ” אני מוותרת ורוצה שאת תהי ראש הקבוצה ואני רוצה להיות בקבוצה שלך “.
שפשפתי את עיני ואת אזני כלא מאמינה . נעה המקובלת של הכיתה רוצה להיות בקבוצה שלי ?
ההצבעה הסתיימה , אני ויעל נבחרנו ברוב קולות . שמחתי מאד למרות שעדיין לא הבנתי למה נעה עשתה את זה .
בסוף השיעור ניגשתי אליה ושאלתי אותה מה קרה לה ? נעה חייכה וחיבקה אותי . ” רציתי הרבה זמן לומר לך שהייתי במצב שלך בדיוק בבית הספר הקודם שלי . הילדות בכיתה לא אהבו אותי והציקו לי כל הזמן . היה לי גשר בשיניים וכל הזמן צחקו עליי . כשהגעתי לבית הספר החדש מיד ראיתי למי כדאי להתחבר בכדי שלא יציקו לי וגם הורידו לי את הגשר אז הביטחון שלי עלה . בבקשה אל תתני לאף אחד להציק לך . את חכמה ויפה וטובת לב אז תעמדי על שלך “.
מאז נעה ואני נהיינו החברות הכי טובות . הביטחון עלה לי ומאז לא נתתי לאף אחד לדבר אליי בצורה לא מכובדת .
