שם הסיפור: הרב הכהן קוק וחבורת הפושעים
כתבה: חיה גלבר
ביה”ס: ממ”ד תורני אחי”ה
יישוב אבני חפץ
סיפורנו מתחיל בארבע אנשים פשוטים שלא כ”כ התחברו לעיירה. באותו תקופה חי רב גדול ומקובל מאוד ושמו הרב הכהן קוק. ארבעת האנשים לא האמינו בו, הם חשבו שהוא רוצה לקבל כבוד ואפילו הם הגיעו לרמה שהם ממש שונאים אותו אז הם החליטו לגרום לו להראות רע בעיני כולם- אז זו הייתה התוכנית שלהם: דבר ראשון, להתגנב לביתו של הרב ולאחר מכן לגנוב את בגדיו ואת כובעו, אחרי זה כאשר הרב יישן הם יגזרו את זקנו. מטרתם הייתה שלרב לא יהיה מה ללבוש כאשר ירצו להיפגש איתו או לקבל ברכה.
הם שמחו נורא כאשר סיימו את המשימה אך לא הייתה להם דרך לצאת מבית הרב. למרבה צערם נאלצו להישאר שם עד הבוקר. כאשר קם הרב בבוקר, הרגיש תחושה לא נעימה במיוחד שראה את “הפושעים”. הוא ניגש אל הארון ולא ראה את בגדיו וכובעו לא היה מונח על השולחן. הוא הביט שוב על ה”פושעים” והעיר אותם ושאל: “האם אתם התגנבתם בלילה ולקחתם את בגדיי ואת כובעי”? ענו לו ה”פושעים”: “אנו מצטערים על ההתנהגות הזאת”, “רגע תעצרו!” ענה להם הרב “אני מצטער, איזה חוסר נימוס, תודה רבה לכם על שלקחתם את בגדי, כובעי ושגזרתם את זקני”. ה”פושעים” פערו את פיהם והרב המשיך לדבר “היום הזמינו אותי לקדש בחתונה, לולא לא הייתם באים הייתי שוכח לבוא לחתונה וכאשר פתחתי את הארון ראיתי את בגדיי החגיגיים ונזכרתי בחתונה”. לפתע נשמע קול דפיקה בדלת, ה”פושעים” נבהלו, הם חשבו שזוהי משטרה והרב סתם שיחק אותה נחמד.
ששמעו את חריקת הדלת, ה”פושעים” קפאו במקומם והנה נכנסה לה הרבנית אל תוך החדר. “ארבעת האנשים נבהלו ממך קצת” אמר הרב, והרבנית מיד ביקשה סליחה מחבורת ה”פושעים” וציוותה על כולם לרדת למטה ולאכול.ה”פושעים” שמחו מקבלת הפנים היפה. ועכשיו, ניתן לכם כמה תשובות: “ארבעת האנשים הפשוטים שלא כ”כ התחברו לעיירה” הם בעצם היו גויים שונים מכל העיירה היהודית. ונחזור לסיפור.
לאחר שסיימו לאכול, הרב פנה אליהם ושאל “האם תירצו להצטרף אלי לחתונה?” “רק אם זה בסדר מצידי החתן והכלה” ענו לו ה”פושעים”. הרב ענה להם שהוא בטוח שהם יסכימו שתצטרפו אלי.
לאחר כמה דקות של נסיעה, הגיעו אל היעד המבוקש. ה”פושעים” שמחו! זאת הייתה פעם ראשונה שהזמינו אותם למשהו. כל הנסיעה עלו להם מחשבות משמחות.
כאשר נכנסו לאולם, שקט השתרר והרב התחיל לדבר וכולם הקשיבו, אפילו הילדים הקטנים שבאו עם הוריהם. הרב דיבר ודיבר עד שלפתע צעקה נפלטה מפיה של הכלה, יעקב החתן מיד שאל אותה מה קרה?! שרה הכלה היצביע לעבר ה”פושעים” ובין רגע כל האולם התמלא בצעקות.
הרב לא הבין מה פשר הדבר ודרש שיפסיקו את המהומה ובין רגע כולם השתתקו. הרב שאל מדוע כולם צעקו וביקש מיעקב החתן לענות לו. יעקב התחיל לגמגם “הם… הם מסוכנים, הם גויים” אמר יעקב בחשש, הרב לא אהב שמדברים אל ארבעת האנשים ככה, הוא אמר שאלו אנשים בעל לב טוב ונפש עדינה. הרב ביקש להמשיך בחתונה כי זהו אירוע חשוב מאוד. בסיום החתונה, נפרדו ה”פושעים” מהרב ויצאו לדרכם. חלפו להם במהירות עשר שנים וארבעת האנשים שכונו ה”פושעים” כבר היו צדיקים והקפידו להניח תפילין וללמוד תורה וכמובן להתפלל. הם גרו בעיירה בשם ‘ציון’. יום אחד, הרב בא לעיירה ופגש את ארבעת האנשים, ששם בעיירה הם כונו ה”צדיקים”.
