לאה היתה בחורה בת 16 כשהגיעה לניו יורק בחודש תשרי, בפעם הראשונה, לראות את הרבי
מליובאוויטש.
לאה הגיעה מתל אביב והתאכסנה אצל אחותה, שגרה בשכונת קראון הייטס שבניו יורק.
הכל היה שונה וזר שפה שונה, תרבות שונה והכי מפליא היה בשבילה הכמויות האדירות של
האורחים שהגיעו לשכונת “קראון הייטס” כדי לשהות עם הרבי בחודש תשרי.
לבית של אחותה מיכל הגיעו הרבה אורחים, במשך כל הזמן יצאו ונכנסו אנשים, אפילו באמצע
הסעודות של החגים. לאה שהיתה שם בבית עזרה לה הרבה בהכנסת האורחים, הן עמדו שעות,
קילפו, בישלו, ניקו, והגישו אוכל לאורחים.
כך עברו עליהן ראש השנה ויום כיפור. לקראת שמחת תורה הגיע סבם אל הרבי. סבא שלהם היה
חסיד גדול של הרבי, שמו היה הרב אברהם פרשן. היתה לו מסורת מיוחדת להגיע לרבי לשמחת
תורה, הרבי חיבב אותו במיוחד בגלל שעזר לרבי בכל ענייניו.
סבא שלהם התאכסן בבית של אחותה מיכל, הרבה אנשים רצו להיפגש איתו ולכן התרבו עוד יותר
האורחים. הן שוב עבדו ובישלו ואפילו הגישו לאורחים בערב החג את האוכל שהיה מיועד לחג
עצמו… ואז שוב עמדו ובישלו בשביל החג…
היה זה יום הושענא רבא. בכל שנה ביום זה הרבי היה עומד בסוכתו ומחלק “לעקח”- עוגת דבש
לברכה. זה היה עוד קודם לחלוקת הדולרים המפורסמת של הרבי בימי ראשון, ולא היה אפשר
לראות את הרבי פנים אל פנים חוץ מביחידות ובהזדמנויות מיוחדות.
לנשים ובנות היה תור מיוחד, התור השתרך על פני כמה רחובות שלמים. ביתה של מיכל האחות לא
היה כ”כ רחוק ולאה חשבה שהיא תראה כשהתור מתקדם והיא תספיק לרוץ…
אך העבודה היתה רבה, עד שהספיקה לאה להתארגן ולהתלבש בבגדים חגיגיים ראתה שהתור
ברחוב הסמוך לבית כבר איננו, היא רצה לעבר הרחוב הבא והיתה בטוחה ששם תראה את התור
אבל גם שם לא ראתה שום תור. הרחוב היה ריק מאדם…
היא רצה לעבר סוכת הרבי ומה שראתה היה את הרבי חוזר מהסוכה אל חדרו.
היא הרגישה שהיא כבר לא יכולה יותר, היא עבדה קשה מידי היום ובכל התקופה הזו ועכשיו גם את חלוקת ה”לעקאח” הפסידה…
היא לא הצליחה להתאפק, הדמעות החלו לזלוג מעיניה…
ולפתע, הרבי מסתובב בסיבוב מדויק היישר אליה.
עכשיו היא כבר ממש בכתה והרגישה שהרבי מבין אותה ומשום מה לא הרגישה שום בושה…
הרבי נכנס למשרד ולחש משהו למזכיר )הרב גרונר(. המזכיר ניגש אל לאה ואמר לה: “הרבי יתן
לך לעקאח, חכי ליד הסוכה”.
לאה צעדה לעבר הסוכה. כעבור דקה הגיע הרבי, הרבי חייך אליה ונתן לה את עוגת הלאקח
כשמאחוריה כבר התקבצה קבוצה נוספת של נשים שלא הספיקו גם הן…
לאה זוהי סבתא שלי, שכיום היא שליחה של הרבי במירטל ביטש, דרום קרוליינה שבארצות הברית. כששמעתי את הסיפור לראשונה התרגשתי והבנתי עד כמה כל יהודי חשוב לרבי כמו בן יחיד, אכן
אף יהודי לא נשאר מאחור!
