בס”ד
האוצר האבוד
היו הייתה פעם חבורת ילדים קטנה וחמודה, ושמם של הילדים היו: עמרי, רן, דני ואליה.
בוקר אחד הלכו הילדים לבית הספר, ובאמצע הדרך לפתע פתאום, אליה ראה משהו נוצץ מאוד בין השיחים. אליה אמר לילדים, אתם לא מבינים מה ראיתי בין השיחים!
משהו נוצץ מאוד וזה היה ניראה כאילו הוא בתוך תיבה!
הילדים צחקקו ואמרו: “אליה תגיד אתה מדמיין?”
ואליה אמר להם “אבל אני ראיתי משהו אני אומר לכם” ורן אמר “עזוב אליה בוא נלך”.
ארבעתם הגיעו לבית הספר ונכנסו לשיעור, כל היום בבית הספר המחשבה על מה שהיה בשיח לא עזבה את אליה במשך כל היום.
הילדים יצאו מבית הספר ואליה אמר להם: “תקשיבו, אני באמת חושב שיש שם משהו בבקשה תאמינו לי!”
שלושתם אמרו: “אליה אם באמת יש שם משהו בוא נלך לבדוק אותו ועם אין שם כלום חוזרים כל אחד לביתו.”
הילדים הגיעו למקום ולא ראו דבר, ועמרי אמר: “נו הנה אתה רואה אין פה שום דבר.” אליה אמר: “אבל הינה יש כאן עקבות…” החבורה אמרה מה?
אליה אמר “כן הינה בוא נלך אחר העקבות. דני אמר “תן לי להסתכל על זה, דני מסתכל ורואה שהעקבות מגיעות לכיוון מעבר החצייה.”
דני אמר: “קדימה חברה אליה צודק, בואו נלך אחריי העקבות. “
והם אמרו: “אוקיי בואו נמשיך.”
הילדים הלכו אחר העקבות והגיעו לגינת המשחקים. כשהם הגיעו לשם העקבות פתאום נעצרו. והילדים אמרו , “אוקיי הגענו למבוי סתום לאן אנחנו ממשיכים מכאן?”
עמרי אמר:”תקשיבו חברה כבר נהיה מאוחר, בואו נמשיך מחר אוקיי?” והם ענו “בסדר” וכל אחד חזר לביתו.
בשעה שמונה בערב עמרי דן ורן עשו שיחה קבוצתית ודיברו שם על נושא מעניין מאוד.
עמרי אמר לחבריו: “אני לא מאמין שאליה האמין לזה!” והם אמרו “נכון “האוצר” שהוא בעצם ראה זאת הייתה תיבת הממתקים בשביל מסיבת יום ההולדת שלו כי מחר לאליה יש יום הולדת בגינת המשחקים! , אה וגם לשם העקבות הובילו אתה יודע עמרי, אמר רן.”
עמרי אמר: “ברור שאני יודע, אני ממש מתרגש לקראת מחר!”
ודני אמר: “טוב חברה בואו נסיים צריך ללכת לישון בשביל שנהיה רעננים למחר.” והם אמרו “נכון”. ורן אמר: “טוב לילה טוב חברים.”
למחרת בבוקר הגיעו כל החבורה אל בית הספר והתרגשו מאוד וכמובן שלא ספרו לאליה דבר . במשך כל היום בבית ספר ניסה אליה לראות עם חבריו זוכרים את יום הולדתו. והוא שאל אותם במשך כל היום והם אמרו שהם לא זוכרים שיש משהו מיוחד היום והמשיכו כרגיל.
כשיצאו מבית בספר כל החבורה רק אליה הרגיש עצוב כי אף אחד לא זכר את יום הולדתו.
לאחר כמה דקות הציעו חבריו של אליה ללכת לגינה ואליה אמר בעצבות: “אוקיי”.
לפניי שהם הגיעו כבר רן היה שם וסידר את הכל והוא אמר להם להגיע.
החברים הגיעו לגינה וצעקו: “הפתעה!” ואליה לא האמין למראה עיניו. והם התחילו לשיר בשמחה שיריי יום הולדת ואז הם אמרו לו זה האוצר שחיפשת. והוא ענה: “וואו, חברים אני לא מאמין שזכרתם חשבתי ששכחתם תודה רבה לכם! “
והחברים שמחו בשביל אליה וכמובן שזה היה האוצר האבוד.
