תפסי אותי חזק!
שלום קוראים לי שירה ואני רוצה לספר לכם על סיפור שקרא לי בחוף הים. זה היה ביום קיצי אחד בשעה 12:00 בבוקר אמא ואבא אמרו שהיום נעים ואפשר לצאת לחוף, שמחנו מאוד והתחלנו להתארגן ,שסיימנו יצאנו ועלינו לרכב. אבא התחיל בנסיעה ואנחנו פתחנו בשירה. כשהגענו לחוף החלפנו בגדים ומיד נכנסנו למים. לבינתיים ההורים שלי עשו פיקניק עם אחי הקטן דויד. בזמן הזה שההורים שלי היו עסוקים בפיקניק, אני ואחותי שחינו במים עד שהחלטנו להתפצל. אני נכנסתי לעמוקים ואילו אחותי נשארה קרוב לחוף, להורים. עברו 10 דקות ואסתר לא הבינה איפה אני. היא התקדמה למקום שנפרדנו ומרחוק ראתה אותי טובעת היא היתה בהלם וצעקה צעקה גדולה “אימלה שירה טובעת תצילו אותה! ” היא ניסתה להגיע אלי ולא הצליחה היא רצה להורי וסיפרה להם מה שקרה הם נבהלו מאוד ואבי פשוט רץ בלי בגד ים וקפץ למים הוא ניסה להתקרב אלי ולא הצליח הוא צעק למציל צעקה גדולה שיבוא עכשיו הוא לא הבין מה קרה ופשוט ירד עם תיק ההצלה והגלגל ים ושאל “מה קרה?” , אחרי שסיפרנו לו מה שקרה הוא ניכנס למים בלי לומר מילה הוא התקרב אלי צעקתי לו “הצילו תציל אותי! ” והוא אמר לי “תפסי אותי חזק” ניסיתי ולא הצלחתי המים סכפו אותי אחורה המציל צעק לאבי שהתקשר לאמבולנס. אבי יצא מהמים וישר התקשר לאמבולנס בזמן הזה המציל הצליח להוציא אותי מהמים ברוך ה’. האמבולנס חיכה לי בחוץ, הפרמדיקים שאלו מה קרה, אבי התחיל לספר להם ופתאום תוך כדי הדבורים נאבד לי ההכרה. לא הצלחתי לנשום, נכנס לי מים לראות. נסענו לבית החולים באמבולנס עם אבי ומשפחתי נסעה במכונית. כשהגענו פגשנו את משפחתי שהייתה מאוד מודאגת והתפללה לקב”ה שאני יהיה בריאה , הנשימו אותי ואמרו שאני במצב לא כל כך טוב .לאחר תקופת זמן נגמלתי מהאנשמה ולאחר שיקום קצר חזרתי הביתה בשלום ברוך ה’.
והמסר: לא כדי לכם להיכנס למים עמוקים כל כך כי קראתם את הסיפור שלי ואתם בתך מבינים מה עלול לקראות למי שניכנס למים עמוקים אז אל תנסו אפילו.
אני מקווה שאתם מבינים מה שאני אומרת תודה רבה.
מגישה :
אדל בלולו כיתה ד בית ספר צופיה
