בס”ד
היו הייתה פעם ילדה בשם מיכאלה. מיכאלה הייתה ילדה חמודה ונעימה שלא אהבו אותה החברות שלה מהכיתה.
בכל פעם שהייתה נכנסת לכיתה, הילדות היו מציקות לה על המראה שלה, על הלבוש שלה. ומיכאלה הייתה עצובה מאוד מזה. אפילו שחגגה יום הולדת, החברות לא הגיעו לשמח אותה והיא הייתה עצובה מאוד מאוד והרגישה בודדה ואומללה. יום אחד הייתה פעילות בכיתה, המורה ביקשה מהתלמידות לכתוב מה הן היו רוצות להיות שיהיו גדולות?
מיכאלה כתבה שהיא רוצה להיות טייסת, אז כולם צחקו על כך ויצאה מהכיתה בוכה וביקשה לצאת מבית הספר לבית לאמא. שהגיעה לבית, מיכאלה סיפרה לאמא שלה, את כל מה שקרה בבית הספר.
אמא שלה אמרה לה שהכל יהיה בסדר ושתמשיך להיות חברה טובה עם כולם. למחרת הגיעה שוב מיכאלה לבית הספר ושנכנסה לכיתה, היא גילתה שרוני מהכיתה, עשתה מסיבה אתמול ולא הזמינה אותה. מיכאלה ניסתה לא להיעלב ואמרה בקול לכולם שזה ממש לא יפה שהם מתייחסות אליה ככה. כל הילדות שתקו כי סוף סוף מיכאלה דיברה וענתה להם. אחרי כמה ימים התחילו כמה בנות להיות חברות שלה ולאט לאט רוב הבנות נהיו חברות שלה. ורק אחת שכל הזמן קינתה בה לא רצתה להיות חברה שלה ואפילו התחילה לריב איתה שוב בחצר בית הספר. מיכאלה נפלה וקיבלה מכה והזמינו את אמא שלה לקחת אותה הביתה. אמא שלה הסבירה לה שתמשיך להיות מי שהיא, ילדה ילדה נעימה וטובה ולא להתייחס לכל מה שקרה. ואמרה לה שעכשו, רוב הבנות חברות שלה בגלל שהיא נשארה כמו שהיא ולא השתנתה .
עכשו מיכאלה כבר לא עצובה, עכשו היא ילדה שמחה מאוד ונהנית להגיע לבית הספר ללמוד ולשחק עם חברות.
