בס”ד
גיבורת הפצעים/אביגיל בן חמו ג4
שלום, קוראים לי אביגיל, אני לומדת בבית ספר חומת שמואל.
הסיפור שאני רוצה לספר לכם הוא על הפצעים שלי. שבוע אחד, התחלתי לגרד את גופי, הגירוד לא הפסיק והוא היה כל כך גדול עד ש….. ירד לי דם בכל מיני מקומות בגוף.
אמא ואבא החליטו לקחת אותי לרופאת עור שסיפרה לנו שקוראים למה שיש לי “מולסקום- קונטגיוזום”, כן, כן, מה ששמעתם!
זה זיהום בעור בעיקר אצל ילדים, וכדי להתגבר על בעיה זו יש שתי אפשרויות:
- להתעלם ולסבול עד שזה יעבור
- ללכת לבית חולים, שם רופאה תוריד את הפצעים בהרדמה.
נחשו מה בחרתי???
בחרתי ללכת לבית חולים ולהוריד את הפצעים. הייתי צריכה לצום עד שיעשו לי את הטיפול.
הגעתי לבית החולים, בהתחלה עשיתי יצירה ואז אמרו לי להיכנס לחדר. הם נתנו לי שתי פיג’מות לבחירה, בחרתי את ה”חד קרן”, חששתי מאוד מהטיפול כי הייתי בכיתה א’, אז שמו לי מסיכה (לא, לא מסיכת קורונה), אלא מסיכה שיוצא ממנה חומר שמרדים אותי. היה אפשר לבחור טעם שייצא מהמסיכה, גלידה, סוכריה או שוקו. אני התלבטתי, כי את כל הטעמים אני אוהבת, אבל בסוף בחרתי טעם סוכריה.
בהתחלה פחדתי כי לא בכל יום הולכים לבית החולים. אבא הרגיע אותי ואמר לי “את לא תרגישי כלום, כי מרדימים אותך”, וגם האחיות היו נחמדות ואמרו לי “זה בסדר!”.
לאט לאט נרדמתי ו…..אני לא זוכרת כלום!
התעוררתי אחרי כמה דקות, קצת עייפה, אבא הרים אותי והתאוששתי לאט לאט. כעבור שעה בערך אבא לקח אותי לפיצרייה (יאמי!) והגענו לבית בשלום!
ברוך ה’ היום אין לי שום פצעים ואני בריאה! תודה לה’ שנתן לי כוחות לעשות את הטיפול
