יום גשום ,חורפי וקר היה ברחובות ירושלים הבירה.
הנער יעקב מאיר יצא עם חברו אהרון לטיול ברחובות ירושלים, הם צעדו יחד לתפילה בכותל המערבי.
יעקב הנער טוב הלב והאכפתי חמל על חברו אהרון שלא היה לבוש היטב למזג האויר הקר והגשום, יעקב החליט להסיר חולצה אחת מבגדיו ולהשאילה לחברו אהרון בכדי שיהיה לו נעים וחמים, יעקב היה איש חסד שדאג לזולת.
יעקב ואהרון הגיעו לכותל המערבי לתפילת מנחה כאשר שניהם לבושים היטב ונעים להם ,התפללו עם קבוצת אנשים בכוונה.
לאחר שסיימו את התפילה והחלו לצעוד חזרה לביתם פגשו באישה מקבצת נדבות, יעקב ואהרון נתנו לה מכספי הצדקה שלהם והמשיכו לצעוד לעבר ביתם.
עת ערב הגיע, ארוחת הערב היתה מוכנה, יעקב סייע לאימו לערוך את השולחן והם התיישבו לאכול יחדיו.
למחרת בבוקר ראה מאיר שחברו לא הגיע ללימודים, מאיר איש החסד ניגש לביתו של אהרון, הקיש על הדלת וגילה כי חברו חולה.
מאיר החליט להכנס לבית חברו להכין לו כוס תה שתחמם אותו, הוסיף לו כריך מזין, סייע לו לקום מהמיטה ליטול ידיים ולהתארגן .
בחלוף השעה אהרון הרגיש כבר טוב יותר כי ראה כמה אכפת לחברו מאיר ממנו. אהרון היה קורא לחברו מאיר , מאיר המאיר כי דאג שבכל פעם שמשהו הרגיש ב”חושך” – חולה, עצוב, בודד או זקוק לעזרה הוא היה מאיר לו במעשי חסד.
בהמשך השנים גדל מאיר והמשיך בפועלו כאיש חסד , עוסק בתורה וכותב ספרים דגול. כשבגר הוא גם ייסוד את בית חולים ” משגב לדך” בירושלים, בנוסף מאיר המאיר הפך לרב יעקב מאיר דאג להחיות את הלשון העברית והפיצה בארץ ישראל , הרב מאיר יעקב שימש דוגמה לחבריו ועד היום מעשיו הטובים משפיעים על כל ילדי ישראל, הוא נבחר לדמות החמ”ד ואנו למדים ממעשיו הטובים שהשפיעו על העולם.
