ב- 1930נולד ילד קטן ושמו משה בכפר קטן בפולין, למשה היה אח גדול ושמו דוד. אביו של משה חלה במחלה וכעבור 5 שנים מאז הולדתו של משה אביו מת.
בגיל תשע כבשו הגרמנים את פולין, משפחתו הקטנה הובלה אל גטו קטן עם עוד כמה משפחות, ואחר כך הם עמדו להישלח למחנות עבודה במקומות שונים.
למחרת הם חולקו לשתי קבוצות. החזקים יעברו למחנות עבודה. והאחרים החלשים הועמסו על קרונות בקר והועברו למחנה ההשמדה בטרבלינקה.
אמו של משה נשלחה לשורה “החלשים” לטרבלינקה, ומשם כבר לא ראה אותה משה לעולם.
משה ודוד החלו לצעוד לכיוון מחנה העבודה ושם הם ראו קצין גרמני.
הקצין שאל את גילו של משה “שש עשרה”, ענה, בדיוק כפי שדוד אמר לו להגיד אף על פי שמשה היה בן 23, משה ודוד נשלחו למחנה העבודה .
החיים שם היה קשים במיוחד ללא אוכל או מים בכמות מספקת .
משה ואחיו היו מותשים הם עבדו 15 שעות ביום!! בתנאים קשים ביותר.
רוב הזמן משה חשב על אימו שהלכה למחנה ההשמדה .
יום אחד הופיעה איימו של משה בחלום ואמרה לו: “אני שולחת לך גלגל הצלה………”.
כמה ימי לאחר מכן, כשמשה הלך קרוב לגדר המחושמלת הוא ראה חיילים יורים כדורים לכיוון הצריפים הוא הבין שמשהו לא כשורה לאחר מכן התברר שהיה ניסיון בריחה ועשרה אסירים ניסו לברוח ומתו.
באמצע המהומה משה קלט משהו. מעברה השני של הגדר הייתה ילדה קטנה, בת כעשר, שהתחבאה מאחורי עץ והציצה מידי פעם.
“תתרחק ממנה אמר אחיו זה מסוכן” והמשיך ללכת “אני חייב לבדוק משהו ” אמר משה בקול חנוק וכשאחיו הגדול הלך.
משה שאל אותה בגרמנית: “יש לך משהו לאכול?” שאל משה כשהוא כמעט בוכה כשלא הכניס כלום לפיו כבר כמה ימים שלמים.
לאחר כמה רגעים היא מיששה בכיס והוציאה תפוח שלם ירוק ויפה וזרקה אותו אל משה
התפוח נחת ליד משה וכשהוא הרים את התפוח הוא התלהב כאילו מצא אוצר ענקי. כמה זמן עבר מאז שראיתי תפוח! אמר לעצמו, ובעודו מברך ואוכל ,היא אמרה לו: “להתראות מחר.” למחרת משה הגיעה באותה שעה והיא וזרקה אליו פרוסת לחם עבה ואמרה להתראות.
אמי צדקה היא שלחה לי מלא דברים באותם ימים.
משה לא סיפר לאף אחד מה עבר עליו בימים האחרונים. אפילו לא לדוד. לפעמים היה למשה ספק, אם להתקרב לגדר החשמלית. אבל סכנת המוות לא הרתיעה אותי. הוא רק רצה לאכול משהו!
היא פשוט הצילה אותו כל יום והוא הרגיש איך היא מחייה אותו לא היה למשה מושג מאיפה היא מביאה את כל האוכל ואפילו הוא לא ידעה את שמה, והיא לא ידעה את שמו.
ואז הגיעה לאוזניו של משה השמועה שלמחרת יעבירו אותנו למחנה אחר. משה אמר לילדה שלא תבוא עוד להביא לו עוד אוכל. וזאת הייתה הפעם האחרונה שמשה ראה את אותה הילדה.
משה ודוד עלו לרכבת האסירים. באמצע הנסיעה בתוך היער הייתה תקלה ברכבת ופתאום הקרון הראשון התפוצץ וכל הנאצים שהיו שם מתו.
ואז נפרצו דלתות הקרונות ונכנסו פרטיזנים מסתבר שהתקלה הייתה פעולת הסחה שלהם וכתוצאה מהפעלות של הפרטיזנים ברחו כ 380 אסירים וביניהם משה ואחיו. הם עלו לישראל וכמובן משה לא שכח את אמו ואת הילדה המופלאה שהצילה אותו במשך הימים האחרונים במחנה העבודה.
סוף
