הרפתקאה ביער

היה הייתה פעם משפחה קטנה שגרה ליד יער גדול שבו מתרחשת עלילתנו. טוב כמו שאמרתי  הכול מתחיל בערב אחד קטן, אביו של שמואל ישב ליד מיטתו של שמואל וסיפר לו אגדות מתוך ספר ישן. האגדה היום הייתה על בן אדם אחד ושמו קראיה, קראיה אהב מאוד יערות. יום אחד נכנס קראיה לאחד היערות שהיו בסביבות ביתו ולא מצא דרך חזרה. וכשהוא ניסה לחזור הביתה הוא נתקל בכל מיני מכשולים וחיות מדברות, בסוף הוא הגיע לבור שהיה חפור באלכסון. איך שהוא הוא הצליח להיכנס לתוך הבור ושם מצא חליפת זהב שיכולה לעוף. זה היה אחד הסיפורים ששמואל אהב. הוא תמיד אהב לחלום שהוא קראיה ושהוא נלחם מול חיות פרא אכזריות ועובר את כל המכשולים בקלות ממש כמוהו… בקיצור כשסיימו את הסיפור הניח את ראשו על הכרית עצם עיניים ובא להירדם, אבל אז אמר אביו “היום אתה יוצא איתנו ליער. אנחנו רוצים לעשות לך קצת כיף שמזדמן לנו, מה אתה אומר?” “אני אומר אחלה” השיב שמואל בהתרגשות, שמואל בניגוד להוריו לא היה שמנמן ולא היה נמוך, היה לו שער שחור כלילה ועיניו היו בצבע חום עמוק שהדגיש את מבנה הראש המעוגל.  טוב, אביו של שמואל הקים את שמואל ממיטתו ואמר “יאללה בואו נצא החוצה” והם יצאו. לאחר כמה זמן בחוץ הם החליטו להקים מחנה ללילה, הוריו של שמואל שלחו את שמואל לאסוף ענפים בינתיים שהם יביאו שקי שנה. טוב, שמואל הלך למעמקי היער שמח ועליז. אחרי זמן מה, הסתכל שמואל סביב ולא איתר את מקומו. הוא נתפס בהלה, אולי לא ימצאו אותו לעולם?, ואולי יחפשו אותו ויחפשו אותו ולא ימצאו? הוא דמיין את משפחתו בוכה ומתאבלת עליו, “לא, לא אתן לזה לקרות” לחש לעצמו שמואל. “אבל קודם אבנה לי מחנה ללילה, אני כבר עייף” המשיך שמואל לדבר עם עצמו תוך כדי פיהוק גדול. טוב, אחרי ששמואל אירגן לו מחנה נוח עד כמה שהצליח הוא הלך לישון. אחרי לילה ארוך פקח שמואל את עיניו וגילה שמישהו יושב על פניו, שמואל החניק צרחה “מי, מי, מי אתה” גמגם שמואל. מה שישב על פניו סובב את ראשו ושמואל גילה שמה שישב על פניו הוא עורב. פתאום פתח העורב את פיו ואמר “אני עורב ושמי הוא אריאל איך קוראים לך?” ושמואל ההמום נפל והתעלף…

כעבור כמה דקות התעורר ומצא את העורב רוכן מעליו, העורב פתח את פיו ודיבר “סוף סוף הגיע יורשו של קראיה ואני הוזמנתי להדריך אותו” שמואל ענה  לעורב “אני יורשו של קראיה? חשבתי שזאת רק אגדה” ושוב העורב דיבר “אתה צריך למצוא את חליפת הזהב ולצאת מן היער ו…” “רגע” קטע אותו שמואל “למה אנחנו לא מתחילים עכשיו?” “כי יש לנו אורחים” ענה העורב.  שמואל הביט סביבו וגילה שהוא מוקף זאבים  “מה אתם רוצים?”  שאל שמואל  “אותך” אמרו הלהקה. שמואל הזדקף ושלף מתחת לחולצתו חץ וקשת, הוא מתח את המיתר וירה עליהם שמואל מטח חיצים. כ-3 זאבים נפלו ארצה מייללים. ראש הלהקה פנה לשמואל “אנחנו עוד נחזור שיהיה לך קשה” ונמלט יחד עם שאר הזאבים “יפה מאוד” פנה העורב ששמו אריאל אל שמואל, שמואל הסמיק במבוכה ואמר בענווה  “זה לא כזה מגניב” “טוב בא נמשיך” אמר אריאל. אחרי כמה שעות של הליכה אמר שמואל “אולי ננוח קצת אני עייף” “לא” אמר אריאל, אני יודע שזה כן איפה שהוא. “הנה זה” אמר שמואל והצביע על בור שהיה חפור במעוקל “יופי” אמר אריאל “אבל צריך להיזהר, סיפרו לי שיש פה מלכודות אז צריך להיזהר “אל תדאג אני אלוף בטיפול מלכודות”