|
“חיים ומוות ביד הלשון” / כתבה: רינת קליין כיתה ה‘6- חומת שמואל
“אין לי חשק ללכת לבית ספר” אמרתי לאמא אמא היתה חסרת עונים לא רציתי לספר לה שאתמול רבתי עם לינוי “אני לא רוצה שתגידי את זה” אמרה אמא “יש לך את המורים הכי טובים בארץ” הוסיפה לדבריה “אז למה הם לא יכולים לעזור לי” התפרצתי בבכי לא יכולתי להסתיר ממנה את זה יותר “רבתי עם לינוי” אמרתי “מי זאת לינוי” התעניינה אמא “לינוי היא ילדה מעצבנת בטירוף שהחליטה שהיא מלכת הכיתה ומי שתתנגד לה יעשו על אותו ילדה חרם ואני ממש מפחדת שזה יקרה לי” אמא לקחה את הטלפון שלה וחייגה למורה התקרבתי קצת ושמעתי את אמא מספרת למורה את כל מה שקרה אחר כך אמא סיפרה לי שהמורה תדבר על זה בכיתה למחרת לא הלכתי לבית ספר כי קמתי מאוחר אבל הסיבה האמיתית שלא הלכתי לבית הספר כי לא ידעתי בוודאות שלינוי הבינה את הלקח בצהרים שמעתי דפיקה בדלת אבל באותו הזמן הייתי באמצע לקרוא ספר אמא פתחה את הדלת וקראה לי “בואי שרי באה להביא לך את השיעורי בית” “אני בחדר שלי שתבוא” עניתי שרי נכנסה לחדרי וסיפרה לי שאחרי השיחה בכיתה לינוי הפכה להיות ילדה וותרנית טובת לב נדיבה חברותית פשוט ילדה שונה אחרת לגמרי ממה שהיא היתה וגם שכולם ממש ישמחו אם אני יבוא ללימודים לפני שנפרדתי ממנה הבטחתי לה שמחר אני יבוא לבית ספר למחרת שנכנסתי לכיתה הכל היה חשוך לא הספקתי למצמץ והאור נדלק כל הבנות יצאו מהמחבוא שלהן וצעקו “הפתעה” אחרי המסיבה שביררתי עם שרי מה זה היה ומי ארגנה את זה היא סיפרה לי שאחרי הפגישה איתי היא ארגנה זום ואחרי שכל הבנות נכנסו אליו היא סיפרה להן שהיא היתה אצלי ושמחר אני באה הן חשבו ביחד מה לעשות ואז לינוי הציעה לעשות לך מסיבת הפתעה היית מאמינה שלינוי תציעה את זה? שאלה “לא ממש לא” מלמלתי בקיצור המשיכה שרי קבענו שכל בת תביא משהו ונעשה לך מסיבה גם על זה שחזרת וגם על זה שהיום הוא יום ההולדת שלך
הסוף!
