שרית בארץ קפיצפוץ
“אוף למה דווקא אני” קראה שרית ברוגז. זאת הייתה שעת צהרים כששרית רצתה ללכת לחברה. אמא אמרה לה קודם לסדר את החדר –”טוב אז אני לא הולכת לחברה כי אין לי כוח” ענתה שרית. שרית הלכה לחדרה ולאחר כמה דקות אמא קראה לה שוב: “שריתי הכנסי בבקשה להתקלח” “אוף קראה שרית ברוגז -אין לי כוח!”. “טוב אני אכנס להתקלח ואז אלך לחברה”, “יופי מצוין” קראה אמא, “אך השתדלי להזדרז”. שרית נכנסה להתקלח אבל רק כעבור שעתיים, היא יצאה ואז אמרה “עכשיו אני הולכת לחברה!”, “אבל עכשיו כבר מאוחר…” אמרה אמא. “אווווף למה סתם התקלחתי?” קראה שרית- “אני הולכת לצייר בעט החדש שלי”. שרית הלכה לחדר ופתאום שמעה נקישות קטנות מכיוון המכתבה. שרית קפאה לרגע וניסתה להקשיב, אבל לאחר רגע חשבה לעצמה שהיא כנראה מדמיינת. שרית לקחה את העט ופתאום שמעה שוב את הנקישות, הפעם חזק יותר, מתוך העט שבידה. אולי העט נהרס? חשבה לעצמה שרית. היא פתחה את העט, ולתדהמתה ראתה יצור קטנטן העומד על קפיץ. היצור היה נראה בצורת אגס קטן בצבע צהוב, המונח על הקפיץ ,ולו עינים ירוקות מלוכסנות. היצור מצמץ והביט בה. “מי אתה?” קראה שרית בפליאה , “שלום שמי קיפצוצית!”. “אה… את בת?” שאלה שרית. “כן- אם את רוצה את יכולה לבקר בארץ שלי!” אמרה קיפצוצית. “מאיזה ארץ את? ובאמת אפשר להגיע לארץ שלך?” אמרה שרית. “אני מארץ קפיצפוץ, רוצה לבוא אלי?” אמרה קיפצוצית. “אני אשאל את אמא שלי” אמרה שרית. “אמאאאאא!!! יכולה לבקר בארץ קפיצפוץ?” “ומהי ארץ קפיצפוץ?” שאלה אמא, ושרית סיפרה לה והראתה לאימה את קיפצוצית, ואמא אמרה “אני מרשה לך מחר אחרי הגן, ללכת ” “יייייייישששש”!!!” קראה שרית בשמחה.
למחרת בצהריים כשחזרה שרית מהגן, היא אכלה ארוחת צהרים, קיפצוצית הביטה בה אוכלת ואמרה “אצלינו אוכלים פצפצים עם רוטב סיגליות “. כששרית גמרה לאכול, היא אמרה לאימה ” להתראות- אני הולכת לארץ קפיצפוץ”, “להתראות מתוקה” אמרה אמא. הם הלכו לחדר ושרית הביאה את העט, קיפצוצית אמרה לה “תחזיקי את העט יחד אתי ונאמר יחד” שתיהן קראו ביחד “ארץ קפיצפוץ!” הן הסתובבו יחד בתוך רוח חזקה ומסחררת, ונחתו על האדמתה של ארץ קפיצפוץ. “וווואו!” קראה שרית בהתפעלות. מסביבה השתרעה ארץ גדולה ומעניינת. העצים היו נראים כמו קפיצים עם צמר גפן ירוק מעליהם. בתים קטנים וצבעוניים היו פזורים סביב, “זאת צופית”, אמרה קיפצוצית והצביעה על מישהי אדומה עם כובע חום, ,”וזאת קפיצית מנהיגה” אמרה קיפצוצית והצביעה על מישהי סגולה, “וזה פצפץ עם רוטב סיגליות” אמרה קיפצוצית בהצביעה על משהו שנראה כמו נעץ, ומעליו רוטב סגול. “ועכשיו את תספרי לנו מה את עושה בבית שלך!” אמרה קיפצוצית, שרית אמרה: “רוב הזמן אני משתעממת חוץ מחלק פעמים שאני צריכה לסדר את החדר או להתקלח ואני לא אוהבת..אבל אני צריכה לכבד את ההורים, זאת מצווה”. פתאום אמרה קפיצית המנהיגה – “אני חושבת שלפי מה שאת אומרת -אמא שלך צודקת, הרי אחרי שאת מתקלחת, את נקייה וזה לטובתך! וככה גם בחדר” “וגם לא כדאי לך להתעצל” אמרה צופית_ ” ככה תהיי חלשה ומשועממת ושום דבר לא ישמח אותך!” “אני חושבת שאתן צודקות! למדתי פה דברים נפלאים! תודה רבה לכן טוב, בטח אמא שלי דואגת לי” אמרה שרית “אז אחזור הביתה-וכמובן אכין לאימי מכתב יפה שישמח אותה!”
סוף
