שלום, שמי יעל ואני גרה בישראל, בירושלים אני בת 8 וחצי ואני רוצה לשתף אתכם ביומני האישי.
בוקר אחד כשהתעוררתי שמעתי את אמא ואבא מדברים על נגיף נוראי שהתחיל בסין.
אמא ואבא היו כל כך לחוצים והם אמרו שאולי כדאי לא לשלוח אותי לבית הספר.
אמא אמרה שזה מאוד מדבק. אבא אמר שבינתיים, אם לא הודיעו אחרת, נלך לביה”ס.
אמא אמרה: “ברגע שהנגיף יגיע לישראל היא תישאר בבית ולא תצא לשום מקום”
אני ממש נבהלתי, כי רציתי מאוד לצאת ולפגוש חברות, אבל מצד שני באמת קצת פחדתי להידבק.
לאחר מכן, שמעתי את אבא מתקרב לעבר החדר שלי. עשיתי את עצמי ישנה. אבא העיר אותי ואמר: “בוקר טוב מתוקה, זמן ללכת לבית הספר”.
התארגנתי.. וכשהגעתי לבית הספר שמעתי גם את המורה מדברת על אותו נגיף.
הבנתי שכולם יודעים שעוד מעט מגיע נגיף מסוכן לארץ.
הילדים בכיתה היו מאוד מבוהלים, הם פחדו להידבק. ודיברו באחד עם השני על כל מיני אפשרויות מבהילות שיכולות לקרות.
כמה שבועות לאחר מכן שוב שמעתי את אמא ואבא מדברים.. שניהם ניגשו יחד לחדר שלי ואמרו: “יעלי, אנחנו לא יודעים אם שמעת, אבל יש נגיף מדבק ומסוכן שמתקרב אלינו. אנחנו נשאיר אותך בבית לעת עתה”
ניסיתי לשכנע אותם שלא ישאירו אותי בבית, שיתנו לי לצאת, ללמוד ולפגוש חברות.
הם אמרו שזאת ההחלטה שלהם. ואין מה לעשות. זה לטובתנו ולטובת הסובבים.
לאחר מכן אבא אמר: “אנחנו צריכים להתחיל לעטות מסיכה בכל פעם שנצא מהבית”.
עכשיו אני הייתי לחוצה, ואמרתי- “זה של רופאים לא של ילדים למה שאני אצטרך לעטות מסיכה? לא עשיתי שום דבר.”
“אבל רק כך תוכלי להיות בטוחה ומוגנת” אמרה אמא.
כמה חודשים לאחר מכן, כבר התרגלנו למסיכות.
ובוקר אחד הכריזו על סגר!.
סגר? מעולם לא שמעתי על סגר, המילה סגר נשמעת כמו משהו סגור. לא אהבתי את זה. אמא הסבירה: “סגר בא מלשון המילה סגור, מה שאומר שאנחנו ניהיה סגורים בבית עד להודעה חדשה.”
“אז אין בית ספר?” שאלתי בקול, אבא אמר שאין בית ספר עד שחוזרים לשיגרה.
אני לא יודעת אם הייתי שמחה או לא, כלומר אני לא כל כך אוהבת את בית הספר, אבל זה מונע ממני לצאת לכל מקום ולא רק לבית הספר.
חששתי מאוד לא ידעתי מה הצעד הבא.
בהמשך היו עוד סגרים הזמן עבר היו עוד זנים של קורונה חלק מדבקים יותר וחלק פחות.
אבל העיקר שאני והורי לא נדבקנו, עד ש…
יום אחד בגל החמישי (ככה קראו לאותה תקופה) גילו חולה מאומתת בכיתתי, זה לא היה מפחיד כי היו כבר תשעה מאומתים.
היינו צריכים לעשות בדיקת אנטיגן ביתית לפני שהלכנו לבית הספר.
כשהגעתי לבית הספר המורה שאלה אם יש ילדים בכיתה שלא עשו בבוקר או בערב בדיקה, אני נזכרתי שלא עשיתי אז אמרתי שלא עשיתי בדיקה, יחד איתי הצטרפו עוד 7 ילדים שגם הם לא עשו.
כמה דקות לאחר מכן ירדנו כולנו לבית הכנסת של בית הספר, ושם היה את הנאמן קורונה של בית ספרנו.
עמדנו בתור לבדיקות, כשהגיע סוף סוף תורי- נבדקתי. תוך כמה דקות כבר היו לי 2 קווים!!
הבדיקה שלי יצאה חיובית! {מה שאומר שיש לי קורונה}.
מייד המורה התקשרה לאמא שלי והיא באה לאסוף אותי מבית הספר.
הלכנו יחד לבדיקת קורונה מוסדית, וגם שם יצאתי חיובית.
חזרנו הביתה והייתי בבידוד למשך שבעה ימים.
יום לפני שיצאתי מהבידוד התגלה שגם אחותי חיובית, אני יצאתי מבידוד והיא נכנסה לבידוד.
עכשיו אין יום אחד שכל הילדים בכיתה הגיעו- בכל כמה ימים תלמיד אחר נדבק
נקווה שהקורונה תיגמר בקרוב ולא אצטרך להמשיך את כתיבת היומן!
