יום כיף אצל ניר

היה זה יום חמישי בבוקר כשהתעוררתי אמא שלי אמרה: “איתן אתה היום לא הולך לבית הספר. אני שאלתי: “למה?” אמא הסבירה לי שהיא לא רוצה שאני אכנס לבידוד. קצת התבאסתי, אבל הבנתי. כדי לשמח אותי אמא הכינה לי ולאחותי פנקייקים, אחרי שאכלתי החלטתי שאני מחליק על רולר בליידס בתוך הבית היה כיף, אבל התעייפתי אז החלטתי להפסיק. אמא ביקשה ממני לעשות ש.ב, למזלי השיעורי בית היו מעניינים.

בהמשך הבוקר אמא של ניר חבר שלי הזמינה אותי לבוא לבית שלהם בשעה 13:30. לא יכולתי לחכות כל הזמן הסתכלתי על השעון מתי כבר תגיע השעה שאוכל ללכת לבית של ניר. כדי להעביר את הזמן אמא ואני שיחקנו במשחקי קלפים, זה באמת הצליח והעביר לי את הזמן. סוף סוף הגיעה השעה שיכולתי ללכת לבית של ניר, ניר גר קרוב לכן אמא הרשתה לי לרוץ לבית שלו, אבל היא ביקשה שאשים על היד שעון חכם, כדי שאוכל להיות בקשר איתה. כשהגעתי לבית של ניר ישר הוא הרשה לי לשחק פוקימון על הטאבלט שלו. אחרי כמה זמן ששיחקנו בטאבלט, אמא של ניר אמרה: “הגיעה הזמן לעשות משהו אחר”. ניר, אחיו ואני יצאנו לחצר לשחק כדורגל ממש נהנו ואחרי כמה זמן לניר כבר  נמאס אז החלטנו לצאת לטיול. אח של ניר אמר: “גם אני רוצה לצאת לטייל איתכם”, ניר ואני רצינו לצאת טיול בלעדיו, אז החלטנו שנעשה שני טיולים אחד בלי אח של ניר ואחד איתו. אמרנו לו: “אנחנו יוצאים לסיבוב קצר ואז נחזור לאסוף אותך”. בטיול ביקרנו ליד בית הספר ופגשנו את החברים שלנו שהיו בצהרון ודיברנו איתם. כשסיימנו חזרנו לבית של ניר לאסוף את אחיו, החלטנו ללכת לפארק אודליה כשהגענו כולנו התנדנדנו בנדנדות.

 יש שם המון סוגי נדנדות אני וניר התנדנדנו יחד על הנדנדה ואני נדנדתי. השתעממנו אחרי כמה זמן מהנדנדות וחזרנו לבית של ניר. כשהגענו לבית של ניר, ניר הציע לשחק עם טלפון מיוחד שסופר צעדים. ניר הציע: “בוא נתחרה, כל אחד ילך מכאן עד לעץ וחזרה ומי שמצליח לעשות את המסלול עם הכי מעט צעדים מנצח”. כולנו התנסנו, בפעם הראשונה אני ניצחתי. בפעם השניה הרחקנו את היעד עד לפח המצויר, כולנו שוב התחרנו ושוב ניצחתי. אחרי בדקנו כמה צעדים אני יכול לעשות הצלחתי 1272 צעדים.

אחרי שסיימנו לשחק את משחק הצעדים חזרנו לבית של ניר ואמא שלו הרשתה לנו לשחק שוב פוקימון על הטאבלט, פתאום ראיתי שהחשיך. אמא של ניר הציעה שאחזור הביתה.

היום היה ממש כיף ונפלא יכולתי להיות בחוץ עם חברים. הלכתי לישון שמח ומקווה שיהיו עוד ימים כאלו.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »