היום ב’ באדר התש”ף הלכתי לתומי ברחוב כשלפתע ראיתי את חברתי רונית.
רונית היא ילדה חרוצה וביישנית שתמיד יודעת הכל לפני כולם.
היום רונית לבשה שמלה אדומה, עגילי פרחים, נעלי עקב ולא תאמינו מסכה על פניה. “רונית למה את עם מסכה?” שאלתי אותה “הרי פורים רק עוד 10 ימים”. “את לא יודעת?!” קראה רונית “יש מחלה חדשה ושמה קורונה”.
“איך? למה? כמה? מתי?” המטרתי שאלות על רונית, ורונית ענתה בסבלנות על שאלותי.
חלפה שעה, חלפו שעתיים והלילה הגיע.
אני שוכבת במיטתי ולא מצליחה להירדם, בראשי מתרוצצות מחשבות על הקורונה, אני מפחדת, ולא יכולה להניח למחשבותי לרגע, עד שבשלב מסוים עפעפי נהיו כבדים ונרדמתי.
בוקר טוב!!!
היום התעוררתי ובמקום ללכת לבית הספר נכנסתי לזום תפילה, זה זום עם המחנכת שמתפללים בו יחדיו.
למה יש זום? אתם בוודאי שואלים, זה בגלל שראש הממשלה סגר את הגנים ובתי הספר עקב הקורונה.
לאחר מכן היה לנו זום אנגלית בו אנו למדנו איך להשתמש באפליקציה ללימוד מילים באנגלית. ולבסוף שיעור כישורי חיים.
כעבור שנתיים ב-י”ד בחשוון
היום יומיים לפני ההופעה בבני עקיבא, הקורונה עדיין במחוזותינו, עשיתי בדיקת קורונה, אל תדאגו לא נכנסתי לבידוד ברוך השם, פשוט כדי להיכנס להיכל התרבות צריך בדיקת קורונה שלילית. לאחר כמה שעות חזרתי מחוג דרמה אך במקום לצעוד אל ביתי כמו תמיד צעדתי לכיוון סניף ותיקים (סניף בני עקיבא הכי שווה ביקום!!!) שם יערך הלילה הלבן. לאחר שראינו את המורה ברוריה (מורה מהממת ממליצה ביותר) שהביאה לנו גלידות, הלכתי לחזרות. אבל לא לחזרות של הריקוד כי השנה התקבלתי להצגה של בני עקיבא, להיות שחקנית זה החלום שלי ולכן התרגשתי בטירוף!!!
בקיצור היינו בחזרות ועבדנו על ההצגה כשלפתע מודיעים שכל מי שבבית ספר “אביחי” נכנס לבידוד… “מה נעשה עם ההצגה של בני עקיבא? אנחנו כמה שחקנים מרכזיים מהכיתה.. המחשבות התרוצצו במוחי והדמעות זלגו מעייני..
יום למחרת…
היום קיבלתי תוצאה לבדיקת קורונה-אני שלילית. יש!!!
אך בכל זאת לא הלכתי לבית הספר כי פחדתי להיכנס לעוד בידוד.
אני ממש מקווה שירשו לנו להופיע אני מאמינה ובטוחה ב-ה’ שהוא ידאג להכול, והכל יהיה לטובה…
אני מאמינה שבעזרת ה’ יום יבוא וכל חוויות הקורונה יהפכו להיות כמו חלום מן העבר, כמו הרוחות החולפות. אני מתפללת שה’ יעביר את הקורונה מנחלתנו וישלח לנו גאולה שלמה במהרה בימנו. אמן
